ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 במרץ, 2014
ע"י אור


~שימו לב שמו לב~ ביקורת זו -אינה- מיועדת לקוטלי הביקורת שפגשתי כאן. הביקורת עומדת להיות לדעת אחרים מגעילה, חסרת רגישות וטיפשית. אבל זאת דעתכם ותשמרו אותה לעצמכם. אז כל האנשים שפגעו באחרים שכתבו ביקורות שליליות על הספר הזה, אל תמשיכו. לכו מכאן. כי אם תגיבו ביקורת אישית עלי, אני לא מבטיח עד כמה התגובה שלי תהיה נעימה.
תודה רבה.
ועכשיו בואו נתחיל בביקורת.

אחר הצהריים. אמא שלי מגיעה מסטימצקי, ושופכת על השטיח מיליארד ספרים שהמוכרת שם המליצה לה עליהם.
הסתכלתי על הכריכות.
לא מוכר.
לא מוכר.
מוכר! מאוד מאוד מוכר!(זה היה אשמת הכוכבים, למקרה שלא הבנתם.)
אז גנבתי לה אותו, ואחרי כמה זמן התחלתי לקרוא.
ועכשיו מגיע הרגע שמי שהמשיך לקרוא והתעלם מהאזהרה שלי קודם, אתם יודעים, האנשים שמתכוונים לנסות לפגוע בי כי לא חשבתי כמוהם, -עופו מכאן-.
תודה.
נמשיך.
אז הנה, זה אולי הדבר שיגרום לכם לנסות להרוג אותי.
הוא ניצל את מחלת הסרטן.
הסופר.
עכשיו, בבקשה תנסו לראות את זה מעין אחרת, ולא להיות דבוקים לעובדה שזה "הספר הכי מושלם שקראתי וכל מי שלא חושב ככה הוא סתם אידיוט".
אז בואו אני אסביר את מה שאמרתי קודם.
איזה בן אדם יכול לסרב לספר שכולם אומרים לו שהוא מרש עד דמעות ושזה על זוג אוהבים? הרבה, לא?
אבל, מה דעתם על לסרב לספר שכולם אומרים שהוא מרגש עד דמעות ושזה על זוג אוהבים חולי סרטן? עד כאן, נכון?
עכשיו, רגע לפני שאתם ממהרים לשפוט את הדבר "חסר הרגישות" שכתבתי כרגע, תנו לי להסביר.
במה הסרטן מקדם את העלילה? הרי, הוא יכל לעשות שזאת אהבה חסרת סיכוי בגלל שיש לה פחד מבנים? אולי בגלל שקרה לה משהו מיני בעבר?
אני חושב שמחלת הסרטן מנוצלת כיום לרחמים, וכסף. אז כן, המחלה הזאת נוראית בהחלט- בל מה עם חולי האיידס? עליהם לא עושים את זה, נכון?
אבל למה דווקא ספרים שמספרים על מחלות תמיד יותר מצליחים?
ולא, אל תגידו לי עכשיו שזה "בגלל שהם מתמודדים עם אמת כואבת" כי במקרה הזה, צר לי חברים, זה בכלל לא נכון!
איך בדיוק הסופר "מתעמת עם הסרטן"?
הוא לא מקדם כלום, ועוד יותר מזה- הוא מציג את החולים כפריקים דיכאוניים.
וזה לא נכון.
וזה חבל, כי אני חושב שהדבר האחרון שבן אדום במצב אנוש רוצה שיעשו זה שירחמו עליו.
והספר הזה גורם לרחמים.
ועכשיו, לדמויות.
הן כל כך יבשות, שטחיות, ומוזרות.
אני, אישית, לא הצלחתי להתחבר לאף אחת מהן.
כל הזמן ציפיתי וציפיתי שיקרה משהו, שאני אבין על מה כל העולם דיבר- אבל זה לא קרה.
וזהו, זה מה שיש לי להגיד.
ועכשיו, רגע לפני שאתם מגיבים תגובה מעליבה, בבקשה תקראו את השורה הראשונה.
תודה.

14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אתה כל כך צודק!
אור (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
הקיסרית הילדותית- שמח שאהבת :-)
אור (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
ואנג'ל- לא ממש לא פגעת, ואני פשוט לא התחברתי כל כך לספר, אז אני לא רואה את בו את מה שאת רואה.
אור (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
וכן, שמופי בבית (?) , אני חושב שבכל זאת כדאי לך להמשיך, כי הספר הזה הוא לא כישלון, אבל לדעתי הוא גם לא כל כך טוב...
אור (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
וכן, בהחלט יש לו מספיק מעריצים ;-)
אור (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
תודה, והתכוונתי ל ביקורות אישיות, כמו שהגיבו כאן למישהו ש הוא חסר כישרון.... אין לי בעיה שאנשים לא מסכימים איתי. בלילה על השגיאות, אני דרך פלאפון של מישהו והמקלדת מאוד לא נוחה...
שמופי בבית (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
האמת אני בפרק שש ולא מבינה כל כך מה הוא רוצה ממני...
מתלבטת אם להמשיך...
אנג'ל (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אני חושבת שבנקודה מסוימת הספר לא בא כדי לקדם עלילה או משהו.
הוא בא לספר סיפור. סיפור על אנשים. הוא לא בא כדי לזוז או לשנות עולמות. הוא בא כדי להיות כאן, ריאליסטי ומתוק.
יש ספרים שלא באים לשנות עולמות. יש ספרים שאין להם פואנטה.
יש ספרים שפשוט כיף שהם פה, להרגיש אותם, להתרגש מהם.
אני גם חושבת שהסרטן דווקא כן היווה נקודה משמעותית - כי הסרטן סבב אותם, בכל רגע וכל דקה, והוא היה שם, כל רגע, טופח להם על הכתף. והוא שינה אותם. הם הפכו לפריקים דכאוניים בגלל הסרטן. הוא ביגר אותם וצילק אותם ושבר אותם.
וזה הסרטן.

מקווה שלא פגעתי או משהו.
דניאל בן שטרית (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
מעריכה את האומץ אבל הדברים שכתבת באו ממקום לא נכון לדעתי. יש כל כך הרבה ספרים על מחלות כי הן דוחקות את האדם לקצה גבול היכולת שלו, ואי אפשר לומר שזה לא מספיק טוב. לדברייך, "אני חושב שהדבר האחרון שבן אדום במצב אנוש רוצה שיעשו זה שירחמו עליו." אבל זו דעתך המאוד אישית ואתה לא יכול להשליך אותה על כל חולי הסרטן באשר הם, ואתה לא יכול לומר שאדם על ערש דווי הוא לא מסכן או, אני אשתמש במילה יותר נעימה, מעורר הזדהות ואמפתיה, כי זו עובדה - וזו עובדה הגיונית לגמרי.
לי יש הרבה טענות לגבי הספר, גם לא מעט תשבוחות, אני פשוט לא מסכימה עם המקום ממנו אתה מבקר את הספר.
אין צורך לתקוף אותי בחזרה, אולי רק לשם הבהרה של המקום ממנו אתה בא (יכול להיות שהבנתי לא נכון), כי בדיוק כמוך, גם אני יכולה לומר משהו שלאחרים לא נעים לשמוע, וזה אף פעם, אבל אף פעם לא בא מרצון לפגוע, גם אנשים אחרים שכתבו דברים סותרים על ביקורות אחרות לא באו ממקום אכזרי כזה, הם פשוט רצו להביע את הדעה שלהם, וזוהי זכותם המלאה בדיוק כפי שזוהי זכותך המלאה, כפי שהראת כמו שצריך בביקורת שלך :)
הקיסרית הילדותית (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אור (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה :)
שין שין (לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
מותר לשחות כנגד הזרם. כל הכבוד על האומץ והכנות.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ