ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק
ספר מעולה

---

הרבה יותר מדי זמן אחרי הפעם השש מאות ושלוש עשרה, קראתי השבת את הספר בפעם השש מאות וארבע עשרה עד שש עשרה, בלי הפסקות באמצע, ומצאתי את עצמי נאלץ לשנות את הביקורת שכתבתי מזמן.
נראה לי שעכשיו הבנתי את סוד הקסם של גנבת הספרים בעיני.
בואו נחזור רגע לגן הילדים. אתם מכירים את הקטע שבו ילדים מתחילים להתחרות בכל מיני ענפי ספורט שהומצאו בזה הרגע? מי יכול לטפס על הגג של הגן דרך הסככה של הבימבות? מי יכול לעבור כמו טרזן מענף לענף בחצר? מי יכול לזרוק את השרוך שלו מעל החוט של המנורה (כן כן!)? מי יכול ללקק את הצד התחתון של הסנדל שלו כשהוא נועל אותו?
ונחשו מה: כל ענף שבו רוב הילדים בגן הוכיחו יכולת מרשימה, הפך במהירות ללא פופולרי. כי אם גם אני יכול לעשות את זה, זה לא מגניב. רק מעשה הרואי שבודדים הצליחו לעשות נשאר זמן רב בראש רשימת רבי המכר.
מה שמייחד בעיני את גנבת הספרים הוא בפשטות העובדה שאני לא יכולתי לכתוב אותו. בדרך כלל כשאני קורא ספר אני יודע די בבטחה שגם אני יכולתי לכתוב את הפסקה הזאת. גנבת הספרים הוא שונה. אני מודה קבל עם ועדה: לא יכולתי לכתוב אותו. סגנון הכתיבה שלו הוא מבריק, כי הוא מעבר לביצועים שלי.

זאת גם הסיבה שאני משתמש בו כנייר לקמוס: קורא שאוהב אותו הוא בהחלט מהסוג שלי. אתם לא חייבים לאהוב אותו, אבל חסר לכם שתתכחשו למונומנטליות שלו.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על גנבת הספרים