ביקורת ספרותית על אני דוד - נעורים # מאת אן הולם
ספר טוב

---

הלוואי שלא הייתי קורא אותו אף פעם. ככה הייתי יכול לקרוא אותו מחדש.
זה אחד מהספרים האלה שלעולם אינך מבין אותם לגמרי. הם מרפרפים בשולי ההבנה, נוגעים ולא נוגעים. מסקרנים.
אתה יכול לראות את דוד לנגד עיניך, לשמוע את קולו - לקרוא את מחשבותיו! - ובכל זאת אתה יודע שאתה לא יודע. כלום.
ממה הוא בורח, לאן הוא חותר, מי הוא - אין לי מושג.
נדמה לי שדווקא לכן כל כך קל להזדהות עם גיבורים כאלה. אחרי שאנחנו מפשיטים את כל פרטי הרקע, נשאר האדם - המחשבות, הרצונות, התודעה האוניברסלית - אחדות שחוצה את ארבעת המימדים ואת המימד החמישי, הדמיון, ומאפשרת לנו להתאחד עם דוד ועם אלוהי נאות הדשא ומי המנוחות שלו.
אנשים טובים, אנשים רעים. אנשים שאינם רעים אולי, אלא רק טיפשים. ילד עם מבט לא טבעי בעיניים מסתכל על החברה האנושית במבט זר, עוין כמעט. ובעל כרחנו אנחנו איתו.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על אני דוד - נעורים #