ביקורת ספרותית על סנה בוער בקוצק מאת מאיר אוריין
ספר מעולה

---

"רק סוסים הולכים באמצע הדרך", הוא היה אומר. כלומר - אנשים הולכים באחד הצדדים. הבינוניות שייכת לסוסים.

הרבי מקוצק לא הלך מעולם באמצע הדרך. הוא היה איש של קיצוניות, של אמת מוחלטת, אדם של "או הכל או לא כלום". לא במקרה לא היו לו ממשיכים רבים: הדרך הזאת אינה מקלה על ההולכים בה.
כשאומרים לי "אינדיבידואל", הרבי מקוצק הוא האדם שעומד מול עיני.
אפשר אכן לומר שהקוצקר היה אש; אש בוערת של אמת מזוקקת. אש שאכלה בסובבים ובסופו של דבר איכלה את עצמה.
בבוטות אומר שלדעתי אף אחד, אף פעם, לא הצליח להבין את הדמות הנוראה הנפלאה הזאת. אדם שהפסקנות, ההומור המריר, האמת חסרת הפשרות הפכו לסימניו המזהים. אי אפשר שלא להעריץ אדם שעשה דרך כה ארוכה אל החד משמעיות. אי אפשר שלא לחשוב על הקושי שבחיים מוחלטים כל כך, חדי קצוות כל כך. דוקרים.
אז כן, גם אני לא הבנתי, ואני עדיין לא מבין. כי הדרך אל האמת המוחלטת פירושה גם התעלמות מרגשות שעלולים להשפיע על שיקול הדעת הרציונלי; פירושה התעלמות מאנשים, קרובים ככל שיהיו, כשהם מנסים להניא אותך מדרכך; פירושה העפלה לגובה כזה, שנפילה ממנו תהיה קטלנית.

אלא שלדעת הקוצקר, מוטב להעפיל וליפול מאשר להישאר תמיד בגובה פני הים.

ואתם?

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על סנה בוער בקוצק