ביקורת ספרותית על חיים ועוד חיים - משפחת טוד #1 מאת קייט אטקינסון
ספר טוב

---

זהו אחד הספרים שזמן הקריאה בהם התארך עד מאוד! זאת לא בשל חוסר עניין, עניין דווקא היה והרבה, אלא בשל הרצון והצורך להבין אותו עד הסוף, לסחוט כל מילה ופסקה ממנו על מנת להיכנס לתוך ראשה של הסופרת וממש לראות את היצירה כפי שהיא ראתה אותה בעיניה.

הרבה מאיתנו חשבו לא פעם על עניין גלגול נשמות, גן עדן, חיים אחרי המוות וכהנא וכהנא דברים... לא אחת יצאו ספרים ומאמרים בנושאים אלו אבל קייט אטקינסון הצליחה בדרך כלשהי ליצור עניין נוסף, קצת אחר ולגרום לקוראים לחוש ממש את הגלגול נשמות הזה כל פרק מחדש. אטקינסון לקחה את הדמות הראשית בספר והעבירה אותה אין ספור מיתות שונות ומשונות וכנגזרת מכך גם העניקה לה חיים מגוונים ומלאים הן בטוב והן ברע.

בספר אנו מגלים את אורסולה טוד אשר חייה ניתנים לה במתנה כל פעם מחדש, כאשר כל פעם שהיא מתחילה את חייה מחדש היא בעצם בוחרת בדרך שונה ממה שהיא חייתה אותם בפעם הקודמת. היופי הוא שאורסולה מצליחה עם כל פרק חיים חדש לדעת לכוון את עצמה בדרך שונה והלתרחק מהטעויות שקרו לה בחיים הקודמים אך לצערנו משהו אחר מגיח במקום ומביא עימו טעויות אחרות, כיוונים שונים לעלילה ובסופו של דבר מיתה נוספת.

אני חילקתי את הספר לשני חלקים - החלק הקליל וה"זורם" יותר והחלק היותר מייגע אשר דורש את מלוא תשומת לב הקורא. בחלק הראשון של הספר מתקבלת התחושה שהסופרת מנסה להכניס אותנו אל חוט המחשבה שלה ואל מה שהיא ניסתה ליצור ועל כן מספרת לנו בפרקים מאוד קצרים על הולדתה של אורסולה, מעט מחייה (שאותם הספיקה לחיות) והמוות שלה. ככה חוזר חלילה - אורסולה מגיחה לעולם, חיה מעט, מתה, מגיחה לעולם, מתה וכן הלאה. בעזרת העובדה שאורסולה נושאת עימה מין תחושת דה ז'ה וו היא יודעת להתרחק ממה שגרם לה מוות בפעם הקודמת ולכן חייה משתנים מפעם לפעם וכך גם המיתות שלה - פעם היא מתה עוד בלידה, פעם מטביעה, פעם ממחלה וכדומה. כך נוצרה ההתקדמות בעלילה שהרי היא מצליחה לחיות כל פעם חיים אחרים והספר מקבל תפניות שונות ומעניינות וכך דמותה של אורסולה מתעגלת עם חלוף הפרקים והיא מתעלה בדמותה על שאר הדמויות בספר שהן יחסית שטחיות.

החלק השני בספר הינו החלק המייגע יותר - הסופרת קיבלה את כך שקוראי הספר הבינו סוף סוף את כוונת המשורר (או הסופרת במקרה זה) והחליטה להתקדם. הסופרת מכניסה נופח לספר ומספר המיתות של אורסולה הולכות ומתמעטות שכן היא מצליחה לחיות חיים שלמים לפני שהיא נהרגת ע"י הסופרת. העלילה מגיעה לשיאה בתקופת מלחמת העולם השנייה כאשר אורסולה מקבלת את התפקיד של חיים משמעותיים יותר בכל פעם - בין אם היא נחשבת למקורבי היטלר ואווה בראון, בין אם היא עוזרת ומתנדבת בהצלה בבריטניה במהלך המלחמה ובין אם היא מתוארת כאישה עצמאית העובדת במשרד הפנים. הבעיה בחלק הזה של הספר הוא הצורך להתמקד בפרטים הכי קטנים של העלילה - לא ניתן לפספס שום פרט שכן אז קשה מאוד להתחבר לפרק הזמן שבו היא חייה, לעיסוקה כרגע והמאורעות כמובן, ההיסטוריה הינה חלק מאוד חשוב מספר זה ויש צורך לקשר בין כלל האירועים והמאורעות ובהמשך לכך גם לדמויות המשתנות מחיים לחיים.

קוראי ספר זה מתחלקים לשתי קבוצות: אלו שחושבים כי הספר מעניין ונפלא ואלו שיגידו שהספר מייגע נורא ומבזבז זמן יקר לשווא (ונדרש זמן יקר להבנה של הספר). אני נוטה יותר להסכים עם הצד הראשון - הספר והרעיון שאטקינסון מביאה כאן אינו רעיון חדשני ומקורי אך בהחלט הבאת הרעיון לכתב כפי שעשתה זאת אטקינסון הינו מקורי ומוצג בדרך הכי מעניינת ומושכת. הבעיה עם הקבוצה השנייה, שלא מאמינה בספר הזה היא באמת בפרט שיש צורך להתמקד בסירבול הפרטים ולסדר הכל בראש. עצה שלי - אם לא הבנתם את הספר כבר ממס' הפרקים הראשונים - תזנחו אותו, מכיוון שמכאן והלאה זה רק ילך ויסתבך.

אין ספק - ספר מאוד מומלץ!

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על חיים ועוד חיים - משפחת טוד #1