מה היה קורה אילו...
נקודת מוצא של לא מעט ספרים וסרטים, מחשבות שמעסיקות אותנו לא מעט פעמים, למרות חוסר התוחלת שבהן.
מה היינו עושים אחרת, מה היינו מתקנים, לאיזו נקודת בזמן היינו חוזרים.
הפיתוי של הדשדוש בשאלות האלו גדול כמו חוסר התועלת שבהן.
בעצם, יש תועלת מסויימת, שהרי מהמחשבות האלו בדיוק נולדו לא מעט יצירות מוצלחות.
גיבורת הספר "חיים ועוד חיים" מקבלת הזדמנויות חוזרות ונשנות לחיות את חייה.
הזיכרונות המעומעמים מהחיים הקודמים עוזרים לה לנווט את חייה ולקבל בחירות שישנו את מסלולם לכיוונים טובים יותר, או כאלו שאמורים היו להיות טובים יותר אם לא היו עוד כל כך הרבה גורמים משתנים המשפיעים על מציאות חייה.
את החלק הראשון של הספר אני מכנה: "ספר ההדרכה להורה החרדתי: דרכים שונות בהן ילדך יכול למות בשנים הראשונות לחייו". החלק הזה לא היה מהנה במיוחד עבורי. קודם כל כי אני הורה חרדתי, אבל גם כי התקשיתי להבין את הרעיון של הספר. אורסולה מתה, נולדת מחדש, הפעם ניצלת ממוות, ואז שוב. בפעמים הראשונות היא ניצלת פשוט כי יש לה יותר מזל מאשר בסבבים הקודמים, ואז מתה קצת יותר מאוחר.
כהדגמה לדרכים שונות בהן ילדים יכולים לעבור מן העולם החלק הזה יעיל במיוחד. מומלץ להורים שאננים מדי.
בהמשך הסיפור נהיה מורכב יותר. אורסולה מתחילה להיות מודעת, באופן מעורפל כלשהו, לזכרונותיה מחייה הקודמים ומתחילה לנסות לשנות את גורלה.
שינוי הגורל, כמו שניתן לצפות, הוא עניין מורכב. גורמים שמחוץ לחייה של אורסולה עצמה ישפיעו גם הם על הצלחתה או כשלונה, ואז תגיע מלחמת העולם השניה.
הספר נפתח בהתנקשות בהיטלר. זה אינו ספוילר, זהו הפרק הראשון בספר.
לאורך הקריאה תהיתי כל הזמן איך תתמודד הסופרת עם שתי בעיות:
א. איך יעצר המעגל הזה, שבו אורסולה מתה ונולדת שוב ושוב מחדש?
ב. איך תצדיק הסופרת את ההווה שלנו, שבו אנו חיים, ובו כמה חבל, לא התנקשו בחייו של היטלר?
הרשו לי לענות לכם, וזה אולי כן יכול להיחשב ספוילר:
הסופרת לא ענתה על השאלות.
ככל הידוע לקורא בסיום הסופר, אורסולה עדיין נולדת מחדש ומשנה את חייה ואולי מחר בבוקר סוף סוף נתעורר למציאות בה היטלר נהרג עוד לפני תחילת המלחמה (אבל סיכויים לא רעים שבבוקר שלאחריו נקום שוב לעולם בו אורסולה לא התנקשה בהיטלר. אמרתי לכם, זה די מסובך כל העניין הזה של שינוי הגורל).
מה שצרם לי במיוחד בקריאת הספר הוא המניע של אורסולה להתנקשות בחייו של היטלר.
אנחנו פוגשים את אורסולה, מדוכאת בסוף המלחמה, יותר מפעם אחת. אבל הפעם הראשונה שבה עולה בספר התהיה מה היה קורה אילו היטלר היה נרצח, עולה בהקשר קצת מפתיע:
"אבל אם היטלר היה נרצח לפני שהוא היה נבחר לקנצלר, כל העימות הזה בין הערבים לישראלים לא היה קיים, נכון?" מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון מוחלט של ישראל. "כלומר, אני בהחלט מבינה למה היהודים רצו להקים מדינה עצמאית ולמה הם מגינים עליה בלהט," המשיכה אורסולה, "ותמיד אהדתי את המטרה הציונית, עוד לפני המלחמה, ומצד שני, אני יכולה גם להבין למה מדינות ערב כל כך כועסות. אבל אם היטלר לא היה מצליח לחולל את השואה..."
"כי הוא היה נרצח?"
"כן, כי הוא היה נרצח".
ובכן, מסתבר שמכל הטריגרים לבטל את מלחמת העולם השניה, ומכל הדרכים בהם מתה אורסולה עצמה באשמת המלחמה, לא נמצאה סיבה טובה יותר להרוג את היטלר מאשר ביטול הקמת מדינת ישראל.
וזה כנראה מה שנחשב "אהדה לרעיון הציוני" באנגליה בימינו. האמת שזה מסביר הרבה
חלקו הגדול של הספר עוסק במלחמת העולם השניה, בעיקר מנקודת המבט הבריטית. הבליץ, לונדון המותקפת, המלחמה בהפצצות והאובדן. בעיני, זה החלק החזק של הספר.
הכיוונים השונים שאליהם אורסולה לוקחת את חייה (ואלו שחייה לוקחים אותה אליהם) הופכים אותה לאדם שונה בגרסאות השונות של הספר. נערה מתירנית וקלילה או קרבן לאלימות שהופכת אותה לאשה פאסיבית ואומללה, אשה בודדה המזדקנת לבדה, או אשה שמנהלת מספר מערכות יחסים רומנטיות במקביל.
הבחירות שלנו והבחירות של הסובבים אותנו יכולות להוביל אותנו למסלולים שונים שישפיעו על סגנון חיינו והאופן בו אנחנו נתפסים, הספר ממחיש את הנקודה הזו היטב, אבל על חשבון ההזדהות הרגשית עם הגיבורה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
