ביקורת ספרותית על חיים ועוד חיים - משפחת טוד #1 מאת קייט אטקינסון
ספר מעולה

---

"יש!"
זו הייתה התגובה ההו-כה-אינטלקטואלית שלי כשהבחנתי בחדש של אטקינסון מפתח חנות הספרים. מעט אחר-כך, כששילמתי, סיפרה לי המנהלת שגם היא שמה עין על הספר הזה, "יש בו מלא שבחים מאחורה", ושאלה למה כל כך התרגשתי. ככל הנראה היא חיפשה חומר רקע בכדי להגניב לי עוד המלצות לשקית (התקופה הייתה טרום החוק ואוריינטציה מכירתית היא הדת החדשה) אבל בכל זאת סיפרתי שאני קורא את כל מה שקייט אטקינסון כותבת. זה היה כמעט נכון, הרי את ספר הביכורים שלה עוד לא קראתי, ובכל זאת מדובר באירוע משמח. חוץ מספר הביכורים שיצא בהוצאת ינשוף ('מאחורי התמונות במוזיאון') קייט אטקינסון חתומה גם על סדרת המתח-לכאורה של הבלש ג'קסון ברודי (הלוואי, הלוואי שאני לא טועה בשם שלו. בחור מקסים). מסדרת המתח תורגמו רק שלושה ספרים ועל הרביעי הוצאת כתר וויתרו בגלל חוסר התעניינות (כלומר, מכירות עלובות. טוב, סביר להניח שהם מרוששים). אולי על רקע מילים אלו קריאת השמחה שלי תהיה מובנת יותר ופחות תימהונית, הרי הייתי בטוח שההוצאות האביוניות וויתרו על אטקינסון לגמרי – והנה, לא.

קייט אטקינסון היא סופרת שכיף להעריץ, אפילו בעידן הסלבסי שלנו שהוציא את הערצת הסופרים מן החוק. היא נגשת אל הכתיבה שלה בגישה העילאית ביותר הקיימת לטעמי – היא מכבדת את הכתיבה, את אופייה והמכניקה שלה, אבל היא גם מרשה לעצמה להשתעשע, לצאת מהריאליזם החונק הזה ולעשות את הדברים שרק דיו ודף יכולים לעשות – לבדות, אבל לבדות מבלי לדאוג לגבולות, למהימנות. השעיית הספק היא כאב הראש של הקורא, רוצה יאמין לא רוצה לא יאמין. היא פה כדי לבדות ולברוא ולהגיד כמה דברים על הדרך. מהבחינה הזאת, 'החדש של אטקינסון' הוא הספר הנועז ביותר שלה עד כה; וכשמעזים, כמובן, מגיעים למקומות נפלאים.

הספר, (ששמו בשפת המקור 'life after life' קולע יותר בעיניי למהות המעגלית של הרעיון ולאו דווקא המצטברת), מספר את סיפור חייה של אורסולה טוד שנולדה למשפחה אמידה באנגליה של 1910. לאחר מותה בפרק הראשון (חבל הטבור הוא דבר קטלני ביותר, לפעמים), הרופא מספיק להגיע ולהציל אותה בפרק השני. עד עמוד מאה היא תמות עוד פעמיים, כל פעם בדרך אחרת וכל פעם היא תחזור ותהיה קצת יותר חכמה, תדע לא לעשות צעד מוטעה, לא להתפתות לאיזושהי סכנה. אבל העיסוק הוא לא רק בהימלטות מהמוות אלא גם בפרשות המים המכתיבות את המשך החיים. רגעים פרוזאיים שהמילים הנאמרות בהם מטעינים אותם במשמעות הרת גורל. ייתכן שזה נשמע פשטני וגימיקי (קוראים רבים טענו שזה די מיותר), אבל אני מצאתי את העיסוק והביצוע מעולים ומעוררי מחשבה.

אלא שיש עוד, כמובן. לקח שלמדתי השנה הוא שלעולם לא לקטלג ספרות אנגלית תחת סוגה אחת. חוץ מהפן הניסויי הזה הספר מלא גם באטקינסון. למה אני מתכוון כשאני אומר אטקינסון? כתיבה אנגלית משובחת, שופעת ציניות מעודנת והומור דק מן הדק, צורב לעיתים. המחצית השנייה של הספר מפנה את הבמה מתמונות הכפר האנגלי ועושה מקום ללונדון בזמן מלחמת העולם השנייה ומראותיה, ונדמה לי שזו דווקא הכתיבה המעודנת שהופכת את העמודים האלה לכל כך חיוניים ולוכדים. על גלריית הדמויות ועיצובן לא אוסיף, כי, בחייכם – קייט אטקינסון. נדמה שאפילו החתולים שלה מתחככים לרגע בקרסולו של הקורא.

העיבוד העברי זוכה לשני צל"שים מפתיעים – הראשון על העטיפה שלכל הפחות מתעלה על העטיפות של המהדורות החו"ליות (וגם ממש מעוררת מצב רוח צרכני), והשני על התרגום הזורם להפליא, שבכל הנוגע להערות שוליים יודע להסביר איפה שדרוש ולשתוק איפה שזרם הקריאה אינו יכול להיעצר (ובכל זאת, מי שהאנגלית שלו מוצלחת מאוד ייטיב לעשות אם יקרא באנגלית, שהרי הספר שופע באזכורים לספרות אנגלית קלאסית, נדמה לי, והציטוטים הללו מעט חורקים על הרקע העברי על אף התרגום הקולח).

לסיום אציין שהספר קצר מדי לטעמי ובסיומו, גם אחרי שנות חיים רבות ונשנות, עדיין לא הספיק לי ורציתי עוד חיים ועוד חיים, רק לא לחזור אל הריאליזם הלינארי הקר הזה שקסם הבדיון זה ממנו והלאה. ניחא, לפחות את 'מאחורי התמונות במוזיאון' עדיין לא קראתי - נחשיב את זה לעוד מנת חיים נוספת, עד הספר הבא.

מומלץ בחום, לכולם אבל בעיקר לאוהבי ספרות אנגלית, נימוסים הפצצות והליכות, שעות תה וביסקוויטים.


*לקריאת הפרק הראשון:
http://e.walla.co.il/?w=/273/2707739
והערה בנוגע אליו: הירייה ההיא לחלוטין איננה עיקרה של הספר.

» ביקורות נוספות של zooey glass
» ביקורות נוספות על חיים ועוד חיים - משפחת טוד #1