ביקורת ספרותית על יסוריי ורתר הצעיר (2000) מאת יוהן וולפגנג גתה

---

הספר "ייסורי ורתר הצעיר" (שדרך אגב באנגלית זה לא ייסורים אלא צער) עוסק ב,איך לא,ורתר.הספר עצמו הוא בכלל לא ספר,אלא ספרון.100 עמודים שמתוכם 20 עמודים הם ניתוח של הספר (שברוב תחכום נמצא בתחילת הספר במקום באחריתו).

ורתר מאוהב.ורתר הפקיד הצעיר מאוהב באחת לוטה (לא הצלחתי לעקוב בתחילת הספר מיהי בדיוק).הם נהנים להם,מתאהבים (לפחות מהצד של ורתר) אך לוטה מאורסת לאחד אלברט.קשרם נגדע עם בואו.ורתר חברנו המסכן מנסה להשכיח את לוטה בעבודה אבל לא מצליח.הבעיה היא שאלברט עצמו חביב כלפיו,ככה שאפילו אין לו סיבה מוצדקת לשנוא אותו.יום אחד ורתר מגיע לביתה של לוטה,אלברט לא נמצא.הוא מקריא לה שירה עתיקה,והם מתנשקים (מי ידע שלשירה עתיקה יש עוצמה כזאת חזקה).לוטה המבוהלת בורחת ונשבעת לא להיפגש איתו יותר.ורתר בצערו מתאבד.

למרות הסיפור היחסית מעניין,הייתה לי בעיה עם הספר.קודם כל,השפה.היא הייתה מיושנת מדי,אבל לא בצורה חביבה בה השפה היא כמעט כמו שירה,אלא שפה מיושנת ומכבידה שמשרה עייפות (ודרך אגב גם הכתב היה פצפון במיוחד).בעיה נוספת שלי היא הדמות עצמה של ורתר.הוא פשוט מעצבן,פשוט ככה.ורתר רגיש,וכן,אני מעריך אותו על זה,אבל הוא רגיש עד כדי עצבים.הוא בוכה מכל דבר,מתרגש מכל זעזוע ומקשה עליי כקורא להזדהות עם הדמות,ולהאמין שבכלל קיים אדם כזה.אני לא מצליח להבין איך עם צאתו של הספר הוא עורר סערה גדולה.אולי במאה ה-18 זה נחשב חידוש..?
ואולי גם קשה לי להבין את ורתר,שחווה אהבה גדולה שכזו עד שהיא הביאה אותו לקיצו.אהבה כזו בה אתה מוכן להקריב את עצמך,להיות או לא להיות,עוד לא חוויתי,אז מי אני שאשפוט...

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על יסוריי ורתר הצעיר (2000)