ביקורת ספרותית על מלכת היופי של ירושלים מאת שרית ישי-לוי
ספר טוב

---

יום כיפור 2014, רק אני ו"מלכת היופי של ירושלים", הספר הראשון של הסופרת שיצא לי להתוודע אליו (אם לא מחשיבים את צימרים, דרום-מרכז, חדרי אירוח, טיולים, מסעדות, ילדים). ספר זה, כידוע, נמכר כלחמנייה טרייה בחודשים האחרונים, והחלטתי לנסות להבין את התשובה.

מסופר על ארבעת הדורות של משפחת ארמוזה הספניולית מירושלים, ועל הקללה הרווחת על המשפחה, שגורמת לכל בנות המשפחה להתחתן עם בעל אדיב, אמין, חרוץ, ושאר מחמאות, אבל הדבר היחידי שבעלן לא עושה הוא.. לאהוב אותן...
זהו רומן מהסוג האהוב עליי ביותר - הרומן ההיסטורי שאירועיו מתרחשים בישראל. תוך כדי הרומן אפשר להיזכר באירועים היסטוריים מרתקים - מהתורכים לבריטים, מהפיצוץ במלון המלך דיוויד ועד מלחמת העצמאות, ואותו אריג של אירועים שמשתלבים בקורות משפחת ארמוזה ויוצרים ספר קולח, זורם מעניין ושאר מחמאות טובות.
בספר ארוגים מונחים מן הספניולית, שיוצרת אותנטיות מסויימת לספר, וגם יוצרת רגעים משעשעים למדי עם חזרם של מונחים מסויימים, שמזכירים לי מעט את ה"אוי ויי זמיר" (ומשפטים רבים נוספים) של סבתי הפולנייה (ושל פולניות רבות אחרות ואחרים).

בכלליות, חיבבתי מאוד את הכתיבה של שרית - היא מלוטשת, משעשעת לפרקים, וזורמת מאוד. במובן מסויים היא קצת הזכירה לי את ספריו של אילן שיינפלד (בעיקר את "מעשה בטבעת" המצויין), שהייתי משתמש בתיאורים דומים על הכתיבה שלו. ואם כבר משווים (וזה מתבקש כי כבר השוויתי ביניהם בעבר) - אני מוצא דמיון גם לכתיבתו של גבריאל גרסייה מארקס, בייחוד עם העובדה כי שניהם (ושלושתם למעשה) מנחיתים מכות על המשפחות המסופרות, מוציאים אותן בקושי מהמהלומות, אבל ממשיכים הלאה. נקודה דומה מאוד ל"מאה שנים של בדידות" היא המסר שיש בשני הספרים - בשניהם דורות ההמשך חוזרים על הטעויות של הדורות הקודמים, ולמעשה נענשים באותם עונשים. תקראו ותבינו.

עניין אותי מי היא אותה שרית ישי-לוי שכתבה את הספר, אז קראתי עליה מעט באינטרנט. היא מתבררת כבחורה שעברה כמה אירועים קשים בחייה, והאמת היא שזה לא הפתיע אותי בכלל. הטענה שלי היא שסופרים טובים אמיתיים חייבים להכיר את העצב מבפנים כדי ליצור התרחשות דרמטית שתהיה מספיק אמינה ותוכל לסחוף אותנו הקוראים.

לפני שנתיים ביום כיפור גיליתי את חדוות הקריאה, ואני שמח שהשנה ביליתי עם שרית ב"מלכת היופי".
כמו שכתבה חגית, הלוואי שנדע עוד מהמעיין של הסופרת. ואני אוסיף - ממעיין העצב של הסופרת.

» ביקורות נוספות של ronen
» ביקורות נוספות על מלכת היופי של ירושלים