ביקורת ספרותית על עין החתול - תרגום חדש מאת מרגרט אטווד
ספר מעולה

---

"כל הילדות מתוקות באופן דומה זה לזה. אך הילדות האכזריות- אכזריות הן כל אחת על פי דרכה" (פראפרזה שלי לציטוט של טולסטוי).
אם יש גן עדן, ויש גיהנום- אני הולך לגיהנום חברים. זו עובדה שברורה לי לגמרי כבר הרבה הרבה שנים, מאז הייתי בכיתה ג'. בכיתה ג' ארגנתי חרם על בן כיתתי, אמנם החרם שלי היה תגובה לחרם שהוא ארגן כנגדי, העניין הוא שהחרם שלי הצליח והוא בסופו של דבר עזב את בית הספר. מאז התנצלתי מספר פעמים, לא שזה משנה יותר מידי, ולמרות שעברו 33 שנים מאז אני עדין חושב על המעשה האכזרי הזה מפעם לפעם ומכה על חטא. מכיוון שבנות באופן עקבי יותר יסודיות מבנים, גם כשהן מתאכזרות הן עושות זאת באופן יסודי יותר. הספר הזה גרם לנשימתי לעצור לפרקים, והכמיר את ליבי, טילטל וריתק אותי, שלח אותי למסעות במשעולי ילדותי, וגרם לי לצותת לביתי בת השמונה עת היא משחקת עם חברותיה לכיתה.

מרגרט אטווד היא אלופת האלופים, פעם ראשונה שאני קורא ספר שלה שהוא לא דיסטופיה מסוג כזה או אחר. לדעתי זהו ספר עם הרבה מוטיבים אוטוביוגרפים, רק שבמקום סופרת עומדת במרכז הסיפור ציירת. כמו איילין גיבורת הסיפור גם אטווד היא בת של אנטמולוג (חוקר חרקים). כמו איילין גם אטווד נדדה עם הוריה ולא למדה בבית ספר באופן מסודר עד גיל מאוחר יחסית, כמותה היא גדלה גם בטורנטו, הגיל מתאים, המאורעות ההיסטוריים המלווים את הסיפור מתאימים לביוגרפיה של אטווד. עזבו, אפילו האודם הורוד, של איילין המבוגרת שחוזרת לטורנטו לתערוכה לכבודה, מתאים לאודם של מרגרט אטווד בתמונת הכריכה האחורית של הספר.

הספר הוא ספר התבגרות, הן של הילדה איילין לנערה, צעדיה הראשונים כציירת צעירה, ואותה איילן בעשור החמישי לחייה. אטווד משתמשת בסמל הכי שחוק שמבטא תהליך התבגרות: חציית גשר. הגשר בסיפור הוא מוטיב חוזר, אטווד לא מפחדת להשתמש בגשר כמוטיב חוזר כי היא מוספיה לו עוד מימדים, ואף אחד לא יכול לעשות זאת טוב כמותה.

יש לי 4 ילדים שיהיו בריאים, 2 בנים 2 בנות, הספר של אטווד גרם לי לעצור לחשוב על ההתמודדויות שלהם, לבדוק עם עצמי שוב ושוב האם אני קשוב מספיק למורכבות של חייהם ומייחס מספיק חשיבות למה שעובר עליהם, האם אני ערני מספיק ליחסים שלהם עם החברים שלהם? יש להם מצוקות שאני מפספס...?

זה ספר משובח, שבמשובחים, אטווד היא לא פחות מגאונה לדעתי- חדה רגישה וחכמה. השאלה המעניית היא: אם זה שאליס מונרו בת ארצה זכתה בפרס נובל לספרות לפני שלוש שנים מדיר את אטווד מהתואר הנכסף...
שווה להקשיב ב you tube לראיונות עם מרגרט אטווד, יש לה חוש הומור (כולל הומר עצמי) מצוין ושווה להקשיב למה שיש לה לומר...

מומלץ

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על עין החתול - תרגום חדש