ביקורת ספרותית על עין החתול - תרגום חדש מאת מרגרט אטווד
ספר טוב

---

עין החתול כתוב כמו סרט: הבלחים של זכרונות ילדות
המשובצים בהווה. אטווד מקרינה סצינות עבר קצרות,
שכמכלול בונות סיפור חיים ועולם רגשי מלא, ממנו ניתן
ללמוד על הדמות הבוגרת המספרת את סיפורה.
תמונות העבר הקשות, המציגות התמודדות עם חברות מתעללות מתוך רוע ואכזריות לשמם, ללא כל סיבה, מוקרנות נטו:ללא
הסברים מיותרים, ללא התבכיינות, ללא מניפולציות רגשיות.
ודווקא בזכות אופן ההעברה הזה, הנקי כמו דיווח, מצליחה המספרת לעורר אצל הקורא רגשות של הזדהות, חמלה ותדהמה על
עוצמת הרעל שיכולה לנבוע מילדות קטנות. רעל שנשאר לתמיד.
באישיותה של איליין, גיבורת הסיפור, מתקיימים ניגודים
כתוצאה מנסיבות חייה, וכך חוקרת אטווד את הקוטביות בנושאים שונים: החיים ה"פראיים", בהרמוניה עם הטבע, לעומת החיים ה"תרבותיים" עם הסטיגמות, הדעות הקדומות, קודי ההתנהגות המלאכותיים והמוכתבים מראש; דת מול חילוניות, גברים מול נשים, ילדות מול בגרות, אינדיבידואליות מול עדריות וכו'.
מרתק לראות את הזגזוג שנכפה על איליין בנושא המגדרי:
ילדה שגדלה רוב הזמן במסגרת של קודים גבריים, שנזרקת, כל אימת שהמשפחה חוזרת מהנדודים אל הציביליזציה, לתוך קלחת החיברות הנשי המזמנת שפע של התמודדויות, כשלונות, פגיעות ובעיקר בלבול ותסכול.

» ביקורות נוספות של ציפי
» ביקורות נוספות על עין החתול - תרגום חדש