ביקורת ספרותית על עין החתול - תרגום חדש מאת מרגרט אטווד
ספר טוב

---

איליין ריזלי, ציירת כבת חמישים חוזרת אל עיר ילדותה לרגל רטרוספקטיבה של יצירותיה במוזיאון האומנות של טורונטו. בתוך כך, היא חווה בעל כורחה גם רטרוספקטיבה של חייה, בדגש על ילדותה בה הייתה קורבן של התעללות רגשית מצד בנות אותן כינתה חברותיה.

היצירה מגוללת את קורותיה של איליין, החל מנדודיה עם הוריה בצפון המושלג, עבור במפגש הראשוני שלה עם בנות מינה וכלה בהשלכותיו המצלקות עבור המשך חייה.

כללי ההתנהגות המקובלים בחוג הבנות זרים לאיליין, וכמוה הדינמיקה הסבוכה. היא חשה ביטחון בקרב הבנים (לרבות אחיה) וסכנה בקרב הבנות, ובצדק. חבורת ילדות ובראשן, קורדיליה, ממררות את חייה. הן מודדות את מילותיה, בוחנות את בגדיה, הבעות פניה והליכתה, תוך טענה מתמדת שאלו דורשים שיפור. הן מצליחות להפיח באיליין תחושת בושה, בדידות וכישלון, עד כדי פגיעה עצמית.

מודעות עצמית יתרה נופלת על כולנו בשלב כזה או אחר (לרוב בגיל ההתבגרות), עדיף להתקדם ממנה למודעות עצמית מבוקרת או אפילו לחוסר מודעות, מהר ככל הניתן.
אני מסרב להכיר ברוע שכזה בקרב ילדים קטנים, אבל ברור לי שזו המציאות. העליתי פעמים השערות אודות המקור לבריונות של קורדיליה (אולם לא אספיילר אם קיבלתי תשובה).

האקספוזיציה הייתה ארוכה מדי לטעמי, ולא בטוח שהספר מצדיק את אורכו, כמו כן נהניתי יותר מקריאת הפרקים העוסקים בהווה (לרבות יצירות האומנות) מאשר בעבר. עם זאת, כן מדובר בספר טוב וחשוב שמצליח להציג באופן חד וברור את הצדדים האפלים יותר של חברות ויחסי אדם. זהו ספרה הראשון של אטווד עבורי, נחשפתי לכותבת רבת כישרון ומלאת דימויים שהטיבה לכתוב אודות קורותיה של דמותה. האופן בו קשרה בין מותו של סטיבן לתפיסת המרחב-זמן שלו היה פיוטי בעיניי ואולי החלק האהוב עלי בספר.

כל חייה הזהירו את איליין מהגברים בנחל תחת הגשר, כשבפועל הנשים הן אלו שאיימו להטביעה.
לאורך ביקורה בטורונטו, אנחנו נחשפים לפחד של איליין ובמקביל גם לכמיהתה להיתקל שוב בקורדיליה, להבין מדוע התעמרה בה, ולהגיע לכדי השלמה.

סיפור על האופן בו העבר מעצב את העתיד, לטוב ובעיקר לרע.
כארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על עין החתול - תרגום חדש