אני הייתי האיש שמעבר לדלת. טיפת השלג שלי הייתה אני." (עמ' 223)
ניק הוא עורך דין בריטי שמתגורר במוסקבה המודרנית של תחילת המאה ה-21. הוא היה, כפי שהגדיר זאת "עורך דין לא מי יודע מה עם חיים לא מי יודע מה", והוא השאיר זאת מאחור ועבר למוסקבה. שם הוא מסוחרר ממגוון האפשרויות, הנהנתנות, השחיתות המוסרית, מועדוני הלילה אפופי הסקס והמסתורין. הסיפור מתרחש במשך חורף אחד מושלג מאוד. זה החורף שלאחריו ניק יגיע לתובנות לגבי עצמו. "טיפות שלג" הן סלנג מוסקבאי לגופות שמתגלות כששלגי החורף מפשירים. ברגע שהשלגים הפשירו, ניק גילה גם את עצמו.
המתח בסיפור הוא קלוש, אבל הוא כל הזמן נוכח. יש תחושה מאיימת שמשהו עומד לקרות, שזו כרוניקה ידועה מראש. לחיים נטולי העכבות המוסריות שניק מנהל במוסקבה יכול להיות רק סוף אחד. ובחיים האלה יש את מאשה וקטיה, האחיות לכאורה שניק פוגש במקרה בתחנת הרכבת ואיתן הוא מנהל מערכת יחסים קרובה. יש את הקוזאק, איש עסקים ערמומי שמייצג מיזם משותף לקידוח נפט. ויש את השכן אולג ניקולייביץ' שחברו נעלם יום אחד.
מוסקבה משחררת את ניק מכל העכבות שלו, הופכת אותו לאדם שלא חשב שיוכל להיות, ורק שם, בבועה הזאת שיצר לעצמו, הוא מצליח להיות כזה. החיים שלו שם הם נתק מוחלט, הגבול בין הטוב לרע מיטשטש, מותר לעשות הכול, וגם אם איזה קול קטן ורחוק מזהיר אותך, אתה משתיק אותו וזורם עם הכול.
הספר לא היה בעיניי ספר מתח בהגדרה. מלכתחילה היה ברור כיצד ייגמר הסיפור הזה. את הסיפור מספר ניק לחברתו הנוכחית בלונדון, ונקודת המבט שלו על קורותיו במוסקבה היא בדיעבד. זו נקודת מבט מבודחת, קלילה מאוד, לא מתרגשת משום דבר, מודעת אבל גם לא מודעת, מפוכחת ובאותה מידה גם מתכחשת למציאות. הספר כתוב בצורה נפלאה, מאפשר לקורא לטייל ברחובותיה המושלגים של מוסקבה, לנשום את האוויר החד והמקפיא, ובעיקר לצפות לרגע שבו השלגים יפשירו וכל הסודות יעלו על פני השטח, וניק יבין את מה שאנחנו הקוראים, כבר יודעים ומבינים.
אהבתי מאוד את הספר. הוא היה בעיניי ספר מיוחד מאוד, עם כתיבה מיוחדת מאוד והרבה עומק. מהספרים האלה שאתה עוד ממשיך להרהר בהם גם לאחר שסיימת. מומלץ!














![חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/44819.jpg)



