ביקורת ספרותית על טיפות שלג - פרוזה # מאת א.ד. מילר
ספר מעולה

---

התאכזבתי קשות. לא, לא מהספר המקסים הזה, אלא מהביקורות הפושרות שנתנו לו הקוראים באתר, מההצלחה הקלושה לה זכה, מההד הנשמע בקושי, בשעה שהספר הצטנע לו ונקבר בתהום נשייה.
בארץ מולדתו, בריטניה, הספר דווקא עשה את זה בגדול, אבל אנחנו לא בריטים, אין לנו את ויליאם וקייט וגם לא סימפטיה מיוחדת ל-א. ד. מילר המוכשר.
על הפתקית הכחולה, שהוצמדה לספר בחנות הספרים, רשם מישהו: "בסגנון ילד 44", הגדרה מפוספסת מאין כמוה. הדמיון בין שני הספרים מתמצה בעובדות הבאות: שניהם נכתבו בידי סופרים בריטים, צעירים, ספרי ביכורים, שניהם עוסקים ברוסיה, שניהם ספרי מתח (לא מדוייק...).
וההבדלים: גדולים מני ים.
ילד 44 הוא ספר העוסק ברוסיה הסטליניסטית, כתוב טוב, נטול הומור, לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי ומתחפש לספר נהדר. התחפושת הוסרה מפרצופו של המחבר בספרו השני הגרוע מכל גרוע: הנאום הסודי. ילד 44 הוא ספר מרתק בגלל התאור המזעזע של תקופה איומה ונשכחת. הספר הוא שיחזור מפואר של מקרה היסטורי שנשען על תחקיר מדוקדק ומרשים. יכולתו של סופר נמדדת בספר הבא. ופה, איך להגיד, הוא פישל בגדול. (כתבתי ביקורת על הנאום הסודי. אני מפנה אתכם, קוראים יקרים, אליו, וממליצה להוסיף איזה שבח קטן, בהזדמנות זו...:))
א.ד. מילר (מה זה א.ד.? אדוארד דניאל, אדמונד דיוויד...) הוא מספר מוכשר ונטול קיטש, בעל כתיבה שנונה ומשעשעת, דימויים יפהפיים ומיוחדים במינם, כישרון פואטי, התבוננות של צייר, של פסיכולוג, סוציולוג, מדריך תיירים, אנטרופולוג והיסטוריון. הוא לוכד את רוסיה העכשווית בתוך בועת השירה שלו וממנה היא בוקעת דקדנטית, מאוסה, מושחתת, פרוצה, שתיינית, גסת רוח, נהנתנית, המונית, וולגרית, תחמנית, נכלולית, ובעלת מוסר של גן חיות נטול סורגים.
מי שמחפש סיפור גדול, מוטב שיקרא את ילד 44. מי שמחפש סיפור מתח גדול, יתאכזב מטיפות שלג. הסיפור נותר בעל קצוות פרומים, נטול פיתרון קבוע כשלג נמס.
מי שרוצה ללמוד על רוסיה של היום וליהנות מכל שורה נפלאה, שיקרא את טיפות שלג.
את התקציר אפשר לכמת לשורה וחצי עם עודף.
את ההנאה וההתפעלות אי אפשר לכמת בביקורת הזאת.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על טיפות שלג - פרוזה #