ביקורת ספרותית על הנאום הסודי - כתר מתח # מאת טום רוב סמית
ספר טוב

---

1956- חרושצ'וב בנאומו הסודי מוקיע את כל עוולות סטאלין ומשחרר מעט את החבל מעל צוואר האזרחים.
כשמתפרסמות טיוטות מהנאום בציבור מיד פורצות מהומות ומרידות , תסכולים של שנים עולים וצפים.

לב דמידוב, סוכן הקג"ב מ"ילד 44" הופך לאיש הטוב, נרדף ע"י קורבנות עברו, מנסה לתקן עוולות.
הקורבן המוחשי ביותר שלו היא בתו המאומצת,זויה, שאומצה עם אחותה לאחר שהוריה נהרגו ע"י צוות קג"ב ובראשו לב דמידוב.
היא רואה בו אשם ונשבעת לנקום את מותם.
הילדונת הזו שבתה את לבי. באימוץ שלה ראיתי יהירות ואגואיזם מצד לב דמידוב, שלא היטיב להבין את מקומו בחייה כרוצח הוריה. כדמות האחרונה שתרצה לראות כאב חורג.
לא על כל דבר ניתן לכפר.

כשזויה נחטפת ע"י מורדים, יוצא לב לשחררה ומוצא את עצמו שבוי באוניית אסירים, כלוא בגולאג , חווה את הקור, העינויים והקירבה למוות ממקור ראשון.
כאן מאבד הסיפור מקצת מאמינותו: הסוכן ניצל מתאונות דרכים, מעינויים, מהוצאות להורג וכמו נחום תקום ממשיך כאילו כלום. פצוע, מדמם, חסר שינה -אך מתפקד כמו סופרמן. גיבור על. כולם מתים סביבו כמו זבובים והוא מצליח איכשהו לחיות.

למרות זאת הספר מותח, מאתגר, מלא בספינים והפתעות.
רוח התקופה ה"פוסט-סטאלינית" נושבת מהדפים. הפחד, השנאה והנקם חיים ונושמים.
תיאורי העינויים חזקים ואותנטיים.


הספר לא טוב כמו קודמו, אבל עדיין טוב.

» ביקורות נוספות של חגית
» ביקורות נוספות על הנאום הסודי - כתר מתח #