את הספר הזה קראתי כי לא היה לי משהו אחר לקרוא.לא בקטע רע כן^^ פשוט גמרתי לקרוא את הספרים מהספרייה,וקורונה _
בהתחלה שקראתי את הספר הייתי קצת,סקפטית לגביו. אף פעם לא קראתי לפני זה סגנון כזה של ספרים ולא ידעתי אם אני יתחבר אליו. אבל הוא הפתיע אותי אומנם,הקריאה בו לא קלה והייתי צריכה ממש להתאמץ לסיים אותו,ולא להניח אותו בצד.פרפקציונסטית שאני _ אם אני מתחילה ספר אני חייבת לסיים אותו לא משנה מה,אפילו אם הוא גרוע. אז ככה,בהתחלה של הספר היה מאד קל להתחבר לסיפור אהבה שלהם, כי הוא היה קליל ולא דרמטי.אהבתי את איך שהסופר מציג את הרגשות של לודו בספר,כי בדרך כלל מדגישים יותר בספרים כאלה, רגשות של אישה ופחות של גבר.
הדמות של לילה למען האמת, לא אהבתי אותה כל כך.הסופר מציג את האופי שלה כ:רומנטיקנית חולמנית שאוהבת לחלום על עצמה ועל העתיד שלה. הכל טוב ויפה, אין לי בעיה עם זה. אבל יש לי בעיה עם הגדרות של ספרים. הז'אנר שהספר הזה משתייך אליו הוא: רומן היסטורי. ובמציאות הסופר לא כזה מתעניין ברומנטיקה,התיאורים שלו על היסטוריה ועל מלחמת העולם השנייה, הרבה יותר מפורטים מאשר התיאורים שלו על רומנטיקה. הוא בעצם הסתמך על זה, שהוא בונה לדמות שלו אופי רומנטי,שישרת אותו לאורך כל הספר.מלילה ציפיתי בתור אחת כזאת שאוהבת לחלום, שתביע יותר רגשות.בפועל קיבלתי אדישות וקרירות כלפי לודו, שאהב אותה מאד, ולא הפסיק לפנטז עליה. לדעתי הקשר שלהם היה הרסני בשביל לודו, ספויילר**: ברגע שהיא עזבה לפולין, הוא היה שבור. והיא מצידה, בכלל לא חשבה עליו, וזה די הכעיס אותי, כי הקשר ביניהם הרגיש חד צדדי.
מצד שני מאד אהבתי את הדוד של לודו ואת העפיפונים במיוחד,אני מאד אוהבת אומנות, וזה כיף להתנסות בתחומים חדשים.הייתי בכיף, הולכת לסדנה שלו :). הסופר הציג את הדמות של הדוד של לודו, כאומן שמסור ליצירה שלו. שמוכן לגווע ברעב ולהתפרנס בקושי,כמה ביטחון ואהבה לאומנות יש לו. קצת הפריע לי העניין,ספויילר**: שדוד של לודו היה במחנה בגטו, ומה לודו עשה: לא הפסיק לפנטז על לילה _ זה אשכרה הבנאדם היחיד שקרוב אלייך בעולם, ואתה חושב לי על דברים אחרים. כמובן שהסופר הראה שהוא אנושי ושהוא היה עצוב וכל זה, אבל עדיין..
אני חייבת לציין, לטובת הסופר שהוא מעולה בתיאורים היסטוריים. היה ממש מעניין לקרוא, על מאורעות מלחמת העולם השנייה ועל צרפת.
הסופר אוהב גם להשתמש בקלישאות,זה לא בהכרח רע. הוא אומר שהמעמד שאתה נמצא בו בחיים יכול להשתנות,וזה הגיוני במיוחד אם מדברים על תקופה של מלחמה.אהבתי את זה שהדמויות עברו מהפך והשתנו מקצה לקצה. הדמות של לילה בסוף הספר השתנתה לטובה,היחס שלה כלפי לודו השתנה ,והיא התחילה להעריך אותו יותר.קצת ביאס אותי שמה שאמור היה להיות רגע השיא של הספר,שזה החתונה שלהם הרגיש כמו דבר לא חשוב,כאילו לא חיכיתי כל הספר לרגע הזה.
הכי אהבתי בספר:זה את הדמות של לודו, כמה רגשות הוא מביע,כמה אמיץ ומיוחד הוא. את האהבה הענקית שיש לו ללילה. ואת ההתפתחות האישית שלו במהלך הספר.ואני שמחה שזכיתי להכיר את לודו,רק בגללו היה שווה לסיים את הספר :).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
