ביקורת ספרותית על עפיפונים - ספריה לעם #295 מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)

---

ספר טוב הופך להיות עומק וערך לחיים, עם השנים אתה מתעצב בטעמך האישי, מנטרל את רעשי הרקע ומתמקד בטקסט שמתאים לרוחך. אתה מחפש בתוך עולמות הקריאה את הספר שירגש אותך או אולי הספר שיהדהד בתוך גרונך, ליבך. יזין את כמות המזון המותאמת הדרושה לקורא.
אני מחפש ספרים שיגרמו לי לנשום הפוך, לא להרפות. אין לי בעיה לסגור ספר בגסות אחרי עשרים או שלושים עמודים, אין בי טיפת אופנה אחרי רבי מכר. אני פשוט מנסה להבין לאן הצורך שלי חותר.
בעיני ספרים צריכים להכיל יד מכונת של רגש, עוצמה, איפוק ועלילה שנוגעת בקרביים של הקורא. אין לי סבלנות למשחקי תנועה, אני משתדל להיות חד עם עצמי בקריאה.
ספר שבעיני ובטח גם בעיני אחרים שוכן לבטח בצמרת הרחבה של ספרי החובה. "עפיפונים" של הסופר רומן גרי. ניתן ורצוי לקשור את העולם בו נמצא הקורא, לעלילה, לרקע ומחשבות המסע שהוא נלקח אליו. עפיפונים בהחלט ספר מרתק עד הקצוות. מעניין שדווקא בקריאה השנייה התחברתי לרגשות הגלויים והלא גלויים, לרגש הפועם של השף הנפלא שמכין את המטעמים הכי מופלאים של צרפת עבור הקצונה הנאצית שאותה הוא מתעב. ההערכה בכך שהוא רואה את עצמו כשומר נאמן עד כלות לאבן היסוד הצרפתי המטבח המרהיב שלה. ובהזדמנות זאת אני נוגע בנקודה נוספת שאותי באופן אישי מרגשת, הסחף שלי אחרי מזון בספרות. היכולת לכתוב את האוכל, את רגש התשוקה את הריח שמתנוסס בין הדפים גורמת לי לרעב פנימי בלתי נתפס. בעפיפונים הסופר להטט עם ריחות המזון. הוא איפשר לקורא להריח את הארנבת הצלויה, לנשום את התפודים הצלויים, להמיס לגופו את הצירים והרטבים המופלאים שנעשים מחומרי גלם משובחים, ואת כל זה השף בישל תחת שנאה יוקדת ללקוחות הנוראים שלו, הנאצים.
בספר מתקיימים כללי האהבה נפלאים, אהבה עד טירוף, איבוד לדעת מרוב תשוקה וכמיהה. וכל חוטי האהבה והתשוקה נטוו ביד רב אומן. תקופה אפלה של צרפת ובתוך כל המלחמה הכיבוש והזוועות דאיית העפיפונים למעשה כמעט תמצית החופש. השנאה לכובש והעלבון הצרפתי.
רומן גארי כותב כמו הרוח, ברגש מאופק ובשפה מופלאה, הקורא נסחף וגם נסחט רגשית.
כל דמויות הספר תרות אחרי עתיד טוב יותר. נאבקות כדי לממש את התקווה. דמיות מופתיות שדווקא בתוך הכאוס המלחמתי הן נעות במעגלים קטנים וגדולים כאחד. המקטע גם קשוח וגם רגיש של גילוח ראשה של אהובתו הפולנייה של גיבור הספר הוא קטע עז ביותר שגורם לקורא להתכנס בתוכו ואולי להבין שהמלחמה נמצאת גם בתוכנו. ספר חובה לקריאה רציפה של פעם בכמה שנים.

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על עפיפונים - ספריה לעם #295