ביקורת ספרותית על רעד - הזאבים של גרייס #1 מאת מגי סטיווטר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 ביוני, 2013
ע"י sss


אחחח, הספר הזה הוא פשוט ל-א. לא יודעת בדיוק מה ל-א, אבל הרבה דברים. ל-א יפה, ל-א מותח, ל-א מרגש, ל-א מקורי, ל-א גאוני, ל-א מעניין.
הנה, זה מה שקוראים ביקורת. קיבלתי אותו במתנה (סיפור מאוד מאוד ארוך,עזבו) ולא ציפיתי ממנו להרבה, חשבתי שהוא סתם ספר.
חה! הציפיות שלי לא הופרכו. עכשיו, בגלל שאני באמת לא מרשעת ובכלל זה לא בטבע שלי לבקר ספרים ברשעות כזו, זה פשוט כיף. אבל אני לא מסוג האנשים שמבקרים משהו ואז לא מסבירים למה, כי זה ממש לא מנומס. (ממש לא מנומס! צריך להתנהג יפה!)
קודם כל, אין מקוריות. מכירה את כל הקטע הזה עם אנשי הזאב. היא הכניסה כמה שינויים. אז מה?
הכתיבה הייתה די רדודה. לא נכנסת לעומק הדמויות, ולא... כתיבה רגילה לחלוטין. השפה גם לא עשירה. אפשר לומר, שהספר מיועד לבני נוער ולכן כתוב בשפה קלילה ורדודה שתתאים להם, וזה לא רע,אבל, בגלל זה הספר עונה להגדרה של 'ל-א גאוני'.
סיפור האהבה נראה לי נורא מזויף, קיטשי וחסר עומק. שום דר לא גרם לי להרגיש כמו 'וואו'. גם הקטעים בספר שאמורים להיות מרגשים. אפילו המוות, המחלה, הכביכול אקשן ומתח שבסוף לא הזיזו אצלי כלום בפנים, ולא, אני לא טיפוס אדיש, זה ממש נדיר שאני אומרת על ספר משהו כזה. פשוט אין בו את ה'משהו' היפה הזה.
והדבר האחרון. ל-א מעניין. זה הדבר (כמעט) הכי גרוע שאפשר לומר על ספר. אז זהו.הוא פשוט לא מעניין, אבל זו אני. אותי הוא לא עניין. זה באמת סוג של ספר שאם יש כמה שעות פנאי, למה לא לקרוא אותו?
דרך אגב, אני אוהבת את דמדומים. מאוד. בעיקר את הראשון. לכן אל תאפיינו אותי בסלידה כללית מהז'אנר הזה.
עוד דרך אגב, זה שגמרתי אותו לא אומר כלום. אני תמיד גומרת את כל הספרים שאני מתחילה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ