ביקורת ספרותית על רעד - הזאבים של גרייס #1 מאת מגי סטיווטר
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום שני, 7 בפברואר, 2011
ע"י נערה עם קעקוע דרקון


קראתי את הספר באנגלית. אחרי עיון קצר בתרגום העברי (הגרוע במיוחד, למותר לציין) הבנתי שהמקור פשוט טוב יותר. אבל, אל תבינו אותי לא נכון - הרי המקור הוא על הפנים, אם כן: כיצד הייתי מדרגת את הספר? כוכב אחד, וגם זה רק על העטיפה המעוצבת...

בספר הזה יש לכאורה מרכיבים שיכלו להיות חביבים, אלא שנראה כאילו הסופרת רצתה לשלב בין דמדומים - קדרת ערפדים מבעבעת ומטופשת - בין סיפור אהבה רומנטי בסגנון "רומיאו ויוליה", משמע: שני עולמות. הבת באה, בד"כ, מהעולם המעודן והנשי - והבחור מבין חיות הטרף. כמו טרזן, אם אפשר לערוך את ההשוואה.
הכתיבה רדודה למדי ונראה כאילו הסופרת מנסה לשלב מילים כביכול מתוחכמות בעלילה חסרת תוכן, קצב, חיוניות ועניין. הדמויות אינן אמינות בעליל ורגשותיהן חלולים מאין כמוהן. במקום לצייר לקורא תמונה "שגרתית" של סיפור אהבה בלתי אפשרי - הסופרת רק מראה לנו אותם באופן פיזי (תמונת מצב: הוא רוכן מעליה, היא מרגישה את נשימותיו, הוא מקשיב לליבה הפועם וכן הלאה), הרגשות לא יועברו מאליהם, כמובן, וזה משהו שהסופרת לא קלטה.

הניסיונות החוזרים ונשנים שלה, שכולם, כדרך אגב, ירדו לטמיון - לשפר את קו העלילה ולהמציא דמויות חדשות ולא קשורות שרק מקשות על העלילה ואמנם מפתחות אותם אך רק מעלות את רמת האכזבה והשעמום.
מצד אחד, היא מנסה להערים עלינו מידע שאמור לזעזע אותנו ו\או לגרום לנו להמשיך ולרצות לקרוא ו\או לגרום לנו להשליך את הספר לרצפה. מצד שני, הסיפור הרדוד והשטחי מכריח אותנו להמשיך לקרוא, כי מי יודע - אולי, אם יקרה איזה נס, הסופרת תפתיע ותעניק שינוי חד בעלילה, משהו מפתיע וכובש שמריח ומרגיש כמו נעורים וחייתיות? זה היה יכול לשפר באורח פלא ממש את מצבו העגום של הספר ולהביא לקורא תחושת סיפוק מרגשת של:" הגיע הזמן! עכשיו את מדברת!" אבל זה, לדאבון לבי, לא קרה.

באשר להשוואה לדמדומים, מצאתי שלשני הספרים יש, פרט לתרגום גרוע, הרבה מכנים משותפים כמו קו עלילה גרוע וניסיון עלוב ופתטי לשלב בין פנטזיה למציאות עצובה כביכול, דמויות מפגרות הכוללות ילדה חביבת מראה בעלת הרגל חנוני כלשהו (אצל בלה- חיטוט בביולוגיה, אצל גרייס- ספרייה), חיי חברה עלובים (לשני הצדדים), בן חסר הורמונים ו\או חוט שדרה שנראה כאילו נולד בגיל 16 או 18 ואת קורות חייו - אותם הוא מספר לבחורה בניסיון נואש להקסימה ולהממה, באופן מגוחך להדהים - נראים כאילו הומצאו באותה שנייה במוחה הקודחת של סופרת על ערש דווי...
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ