ביקורת ספרותית על רעד - הזאבים של גרייס #1 מאת מגי סטיווטר
ספר טוב

---

הרעד- הספר בהחלט העביר בי רעד.
השהות- הספר שהה אצלי הרבה זמן. הו הו, המון המון זמן. מהיום השני ללימודים עד היום האחרון ללימודים. שלא תבינו לא נכון, גמרתי את הספר בכמה ימים. אבל עד שהתחלתי אותו...
נצח- אזכור את הספר לנצח.
טוב, כן.
קצת דרמטי מצידי.
אבל הפתיחה לביקורת הייתה לי בראש מלא זמן, והייתי חייב להשתמש בה גם אם אני מרגיש מפגר כשאני כותב אותה.
טוב, אז...
בואו נדבר קצת על הכריכה.
אז, במחיאות כפיים אני מכריז על נושא מספר 1:

הכריכה:
הכריכה היא לא הדבר הכי מושך שראיתי בחיי.
ענפים, שלג, ועוד ענפים.
אה, כן. כמה טיפות דם בולטות. (אהם, משחקי הרעב מישהו?- לא אמרתי כלום לא אמרתי כלום...)
אחרי שקראתי את אחת הביקורות באתר, הבחנתי בזאב. ולא, אין לי בעיית ראייה. אפילו אין לי משקפיים. פשוט לא ראיתי אותו.
הבעיה העיקרית בכריכה שאין בה שום רמז לעלילה. אנחנו לא יכולים להבין מה יהיה בספר. ועכשיו, אחרי שהזכרתי קודם את משחקי הרעב, אקח אותו כדוגמה.
גם במשחקי הרעב אנחנו לא יכולים לדעת על מה ממש תהיה העלילה. אפשר רק להבין שהספר הולך להיות מותח. (למרות התמונה הפדופילית).
אבל משהו בכריכה של רעד היה... ריקני כזה. כאילו מתאמץ להיות עמוק, להעביר לי מסר כלשהו- אבל כלום. זירו. נאדה.
ציון- 5 מתוך 10.

ועכשיו, ברוב מחיאות כפיים... נעבור לתקציר!

התקציר:
הו, האימה.
פשוט מזעזע. באמת העביר בי רעד. ובחילה. ועוד כמה דברים שלטובתכם לא אזכיר.
איבדתי את הסופרת במילה "הרעד". לייעדתכם, "הרעד" היא המילה הראשונה בתקציר.
פשוט נורא.
אין כאן שום דבר מושך. היא בסך הכול מעבירה לנו פיסה מהחיים של גרייס. פיסה רגילה לחלוטין, האמת.
ציון-2 מתוך עשר. וגם שתי הנקודות האלה בגלל הציור היפה.
דרך אגב, אתם יודעים שהסופרת ציירה את הכריכה?
ועכשיו נעבור לנושא הבא- ההתחלה.


ההתחלה:
יפה מאוד.
הספר נפתח מצוין.
קצת הומור, ומאוד אמין ומציאותי. (עד כמה שאפשר לקרוא לאנשי זאב 'מציאותיים'...)

ציון- 8 מתוך 10


האמצע:
באמצע בהחלט חלה קצת ירידה. לא גדולה עד שכמעט נטשתי את הספר, אלא פשוט... היה פחות טוב מההתחלה.
אבל אלה היו עשרים עמודים. לא משהו נורא.

ציון- 7 מתוך עשר.

הסוף:
הסוף, הוא, כמובן, השיא.
לא היה איזה קרב מרתק, אבל בהחלט היו קטעים שהייתי במתח.

ציון: 18 מתוך עשרים.
העלילה: גרייס היא נערה קצת שונה. אוהבת לקרוא. שקטה. מעריצה זאבים ונותנת להם לטרוף אותה. מתאהבת בזאב. (היא קצת קיצונית, לא? נו טוב, על זה נדבר בקטגוריה הבאה...)
ואז כמובן, מתברר שהזאב הספציפי בו היא מאוהבת הוא אדם זאב, שנמצא בלהקה של אנשי זאב, שכשקר- הם זאבים. כשחם- הם בני אדם. ואז, גרייס וסאם (אדם הזאב) מתאהבים (כמה מפתיע! אני הייתי כל כך המום עד שכמעט חטפתי התקף לב!) ומתברר שסאם עקב אחרי גרייס בצורת זאב כל השנים, וכשהיה אדם פחד לדבר איתה.
וכמובן שיש דילמות רבות, כי גרייס ננשכה על ידי הזאבים ומסיבה לא ידועה (בסוף היא כן ידועה, למיטב זכרוני.) היא לא הופכת לזאבה. ויש עוד נערת זאב חולת נפש שרוצה לרצוח את גרייס, ושבעוד שנה סאם יהפוך לזאב לנצח.
אני יודע, עד עכשיו דיברתי על הספר כאילו אני קוטל אותו.
ובאמת שהייתי יכול לקטול אותו, כי יש בו כל כך הרבה פגמים והוא די מעורר רחמים.
אבל משום מה, נהניתי ממנו. התחברתי לדמויות. וכמה שהוא היה צפוי וקיטשי להחריד, נהניתי. מאוד נהניתי.
ציון- 15 מתוך עשרים.
הדמויות:
אין לי כוח עכשיו לכתוב על מאות הדמויות שיש שם, לכן אדבר רק על גרייס.
הו, גרייס.
את חתיכת פוסטמה לא נורמלית.
את מאוהבת בזאב. ולא, לא אכפת לי ש "תמיד הרגשת שהוא אנושי".
אכפת לי מזה שאת פאקינג מאוהבת בזאב.
זה כמו שאני אתאהב בלונה לאבגוד, הדגה שלי. או בניקו וננה, הכלבים שלי.
רציני?
ועוד יותר גרוע. מרוב שאת מאוהבת בזאב שלך, ומרוב שהוא מאוהב בך, את נתת לו לכרסם לך את הרגל ביחד עם כל הלהקה שלו.
פשוט פנטסתי! כשתהיה לי חברה, אני אציע לה לכרסם לי את הרגל.
אני מניח שאחר כך כבר לא תהיה לי חברה. אבל נעל תקועה במצח? כן, בהחלט.
אבל את נחמדה, גרייס. כי את תמימה. ההורים שלך לא עוזרים לך בכלום ואת מתמודדת.
אבל את בכל מקרה סתומה.
אני מתעקש.

ציון- 12 מתוך עשרים.

ציון כללי- (מחשבון... מיצוי, במתמטיקה, תנו כבוד!)

67 מתוך מאה.
לא מדהים, אבל עובר.
אבל אני בכל זאת אתן לו 4 כוכבים ואקרא את "שהות", ההמשך.
אני פשוט ילד מקסים.
דרך אגב, בוורד כתבתי את הביקורת באלכסון ובכתב בולט (רק חלק מהמילים). אבל אני תמיד שוכח איך עושים את זה בסימניה.
רק שתדעו.

הא, והבא בתור שיגיד שזאת העתקה מדמדומים, אצווה עליו לשמוע את "ביט הביטי", שזה עונש יותר גרוע ממוות!

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על רעד - הזאבים של גרייס #1