זמן רב נמנעתי מלקרוא את קיצור תולדות האנושות, זאת מהסיבה הפשוטה שאני נמנע באופן כללי מקריאת ספרי מדע פופולרי. כמעט תמיד אני חש כי במרבית המקרים ספרים אלו מפספסים, ולעיתים אף מוותרים במכוון, על העיקר, וזאת על מנת להגיש נושא רחב ומורכב באופן שווה לכל נפש. בנושאים אותם אני מכיר אני רואה זאת בברור, ובנושאים אותם איני מכיר אני חש שפשוט לא הבנתי דבר. אך בעקבות הצטברות של מספר רב של המלצות (בינינו, כמה פעמים אפשר להשתתק באמצע שיחה כשמישהו מזכיר את קיצור תולדות האנושות...) הפשלתי שרוולים וניגשתי למלאכה.
ראשית, אודה ואתוודה שהספר בהחלט קולח וככלל מהווה קריאה מהנה, שני גורמים שתרמו רבות לכך שאסיים את הספר תוך זמן מועט. מעבר לכך הררי אכן מעלה מספר שאלות מעניינות, ובאמצעותם בהחלט מצליח לגרות את החשיבה. האנקדוטות המובאות בספר אף הן מעניינות ברובן, וחלקן הגדול משעשעות מאוד. למי שאוהב את הז'אנר בהחלט מומלץ.
מעבר לכך ארשה לעצמי להעיר מספר הערות ענייניות:
א. כפי שהררי בעצמו העיר באחת מהרצאותיו, הרצאות אלו אינן מדעיות ואף אינן מתיימרות לכך. זהו ספר מעניין, שתכליתו לגרות את החשיבה, הוא אינו מתיימר, ואפילו לא מנסה, להציג גישה היסטורית עקבית ומדעית. חלק מהעובדות אף הן שנויות במחלוקת, וודאי שהניתוחים של הררי אינם מוסכמים (כפי שהוא עצמו כותב לא פעם), כך שמי שמתעניין בנושא אני ממליץ לקרוא בנושא ולא לסמוך על הניתוחים הפופוליסטים אותם מציע הררי.
ב. הספר עוסק רבות בשאלות של הגות ואמונה, שני נושאים שהררי (לפחות לאור הכתוב בספר, איני מכיר את הררי אישית) אינו מיטיב להבין בהם. הניתוחים הם ברובם שטחיים, כך שגם כאן הם אולי מגרים את החשיבה אך אינם עמוקים דיים. הררי פוטר שאלות הגותיות גדולות בהנף יד, מכליל הכללות גסות בכל הקשור לשאלות של דת ואמונה, ונדמה שאפילו בתחום הפילוסופיה של ההיסטוריה הוא אינו מנסה להיות עקבי.
ג. דוגמא לאמור בסעיף הקודם, שזכתה לסעיף בפני עצמה מפאת מרכזיותה, היא שאלת הדטרמיניזם הביולוגי. מחד בלא מעט מקומות מבקש הררי לראות במדע ובביולוגיה את חזות הכל, בני אדם התפתחו כפי שהם התפתחו בגלל שכך הטבע חייב. ממש כפי שלטאות, בהמות ועופות, התפתחו להיות מה שהם, כך התפתח האדם להיות מה שהוא. הבעיה מתעוררת כאשר הררי מתחיל לתלות תופעות רבות בדת, אמונה ובתפיסות פוליטיות שונות, זאת כאשר את תופעות אלו הררי אינו מתאמץ לקשור באופן ברור לתופעות ביולוגיות או אבולוציוניות. אם אתה דוגל בדטרמיניזם ביולוגי אינך יכול להעזר בדת על מנת להסביר התפתחות אנושית, שימוש זה כמוהו כהודאה בכך שיש עוד גורמים המעצבים את הקיום האנושי מלבד המדע.
ד. לא הייתי מעיר על כך לולא ראיתי כה רבים שהתעסקו בשאלה זו לאור ספרו של הררי – זמן רב לא ראיתי כתב הגנה כה חריף על דתות ואמונות באשר הם. לדעת הררי המונח 'דת' כולל כל אמונה באשר היא. מדת, כך לפי דבריו, פשוט לא ניתן לברוח; אנו יוצאים מחצר קטנה, וכאן אני כמעט מצטט, רק בשביל להכנס לחצר גדולה יותר. לאור דבריו (ואכן, גם כאן נראה שהררי לא ממש עקבי) מתבקש להסיק שאף התאוריה שלו אינה אלא 'דת', שהרי לשיטתו כל נסיון לומר אמירה כלשהי על העולם אינה אלא דת במסווה. אם אנו רוצים לחיות, כך יוצא, אנו בהכרח אנשים דתיים. (אגב, אני אישית לא מסכים לאופן בו הררי מגדיר מהי דת, כך שאיני מחויב למסקנתו.)
יתרה מזאת, אני מכיר לא מעט אנשי דת שיחתמו בעינים עצומות על הייחודיות של המין האנושי כפי שהציג אותה הררי. לדידו ייחוד המין האנושי הוא ביכולתו לרכל וביכולתו לשקר – או במילים אחרות – בסגולותיו השכליות ובתודעתו הדתית (שהרי את השקר מזהה הררי עם הדת). הררי, כמובן אינו מחדש בכך דבר. כך טוענים אנשי דת שונים לאורך כל הדורות – האדם הוא בריאה ייחודית, הן בתפיסתו השכלית והן בשאיפתו לנשגב. הררי בוחר לראות את הסיבה לדברים אלו בביולוגיה, אך הגדרה זו, לפי דבריו, אינו אלא דתו שלו. אם התודעה הדתית היא העומדת בבסיס האנושיות, הרי שאין הוכחה טובה מכך לקיומו של הנשגב.
על כל פנים, כמדומני שכבר כתבו לפני שכאשר הצפיות אינן גבוהות הספר לעיתים יכול להפתיע לטובה. הנושאים בהחלט מעניינים והכתיבה, כאמור, קולחת ומשעשעת. לכל מי שנתפס, או שחש שיש בדבריו של הררי משהו, אני יותר מממליץ לקרוא ספרות מעט יותר מקצועית בנושא.
אסיים בהמלצה. ספר דומה, אך בו בעת מאוד שונה, הוא ספרו של ג'ארד דיאמונד – רובים חיידקים ופלדה. ספר מעולה המציג נאמנה, דרך מחקר מדעי ועבודה רצינית, את גישת הדטרמיניזם הביולוגי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
