ביקורת ספרותית על היפוכו של אחד - הספריה החדשה למנויים 2006 [4] # מאת ארי דה לוקה
ספר טוב

---

והלא מהו באמת היפוכו של אחד? האין כאן סתירה לוגית? או שמא בריחה מפני זה שאין לברוח ממנו? הרי עיקש הוא עד מאוד ה'אחד'; הכפל אותו בעצמו וגלה כי שמר על זהותו; חלק אותו בעצמו וגלה כי דבר לא ישתנה; ואף אם תהפוך אותו חזור והפוך, הוא, עיקש מתמיד, יוותר בדד.

ארי דה לוקה הוא בהחלט מן הקולות הייחודיים והמרעננים הקיימים בספרות ימנו. כתיבתו קצרה, תמציתית, כמעט מסוגרת; אך בו בעת פיוטית מעין כמוה. מתוך חומות בדידותו עולה שירתו של דה לוקה, שירה של כאב, שירה של זכרון. 'זכר אזכר', כותבת המשוררת, זכר אזכר את אותו הד שהדהד בימי בחורתי, בימי צעירותי, אותו הד שעתה בעת זקנתי, שעתה בימי חוליי, שב ומהדהד. אותו 'הד הרים צלול ועז', אותו הד הרים ש'עתה כאז / זכר אזכר'. ילדותו של דה לוקה מהדהדת בכל מפעלו הספרותי, אליה הוא שב בערגה, עליה הוא כותב במעין צמאון לא מוסבר. כתיבתו, כך נדמה לי, אינה אלא צעקה לתוך תהום, צעקה אילמת, חזקה מאין כמוה, צעקה של אדם שנותר עומד על הצוק, עומד ומחכה להד שישוב, מחכה לבת קול שתשוב ותדריך אותו בנדודיו. דה לוקה כותב על ימי עבר, על ימים שחלפו ואינם. סיפורו אינו אלא סיפור על בריחה, בריחה מפני האחד, מפני בדידותו ואילמותו; נדודיו הם סיפור חיפוש, חיפוש שבסופו מתגלה כי למרות שמפני האחד הוא בורח, אליו הוא לעולם שב.

דה לוקה מזכיר לי את מעט את אהרן אפלפלד (וזאת אכן מחמאה גדולה לאפלפלד). שניהם כותבים על אותה תקופה, שניהם חוזרים לזכרונות ילדותם הקשה וכמהים לעולם שהיה ואיננו. כתיבתם עצורה, ספק מתנצלת, כתיבה שאינה בטוחה בלגיטימציה שלה עצמה, כתיבה המבקשת עולם אחר, אך פעם אחר פעם מפספסת, פעם אחר פעם מבקשת את החיבור ומגלה כי זה נשגב הוא ממנה. אפלפלד מאמין גדול הוא בחיבור, דה לוקה פחות; אפלפלד כתיבתו דתית, דה לוקה פחות; אך נדמה כי שניהם יודעים, במעין אוידנטיות בלתי נתפסת, כי משהו אמיתי היה בהם באותם ימים, משהו אליו הם כמהים, אך אליו אין ביכולתם לשוב.

היפוכו של אחד הוא אחד, אך הוא האחד המתהפך, ושב ומתהפך, על מנת לחלץ את עצמו מעצמו. היפוכו של אחד הוא האחד המתנגד לבדידות, האחד שמתוך חומות בדידותו מנסה לשבר את השלם, או שמא להשלים את החסר. היפוכו של אחד הוא אחד, אך לא אחד מתמטי, דף אחד דף מגלים אנו כי זהו בעצם שנים; שנים שנשבר, שנים ארעי, שנים חולף, שנים שאין לנו אלא לכנותו היפוכו של אחד. זה, אחי, הוא מה שקורה לשלם כאשר הוא נשבר.

אך כפי שפתחתי, היפוכו של אחד לעולם יוותר אחד. בשביל לחרוג מן האחד עלינו לבנות גשרים. גשרים שדה לוקה מייחל, בין השורות, לבנייתם אך כפי שהוא מעיד לא פעם – "אלה שיש להם מישהו במקום אחר הם שהמציאו את הגשרים, מבנה שלא היה עולה על דעתי." (עמ' 134)

» ביקורות נוספות של חזקי
» ביקורות נוספות על היפוכו של אחד - הספריה החדשה למנויים 2006 [4] #