ביקורת ספרותית על קיצור תולדות האנושות - אייר ושרטט: איציק יהב מאת יובל נח הררי
ספר מעולה

---

ספרי עיון המרתקים את הקורא לא פחות ממותחני page turner משובחים אינם חזיון נפרץ. "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נח הררי בהחלט משתייך לזן נדיר זה של ספרי עיון פופולאריים. הררי מתמודד בהצלחה מרובה עם אתגר לא פשוט: להנגיש לנו הקוראים – הומו סאפיינסים הדיוטות – את ההיסטוריה של המין האנושי: מאיפה באנו, כיצד התפתחנו, איך הגענו עד הלום ולהיכן אנו עוד עשויים (או שמא עלולים) להגיע בעתיד.

הררי מתאר את התחנות העיקריות במסלול שהפך את ההומו-סאפיינס ("האדם החושב", כך אנו קוראים לעצמנו) מ"סתם" עוד מין ביולוגי אחד מבין רבים למין הביולוגי הדומיננטי בכדור הארץ: השליטה באש, הכחדת מינים ביולוגים אשר סיכנו (לתחושתו) את מעמדו, תקופת ה"לקטים-ציידים", המהפכה הלשונית, המצאת הכתב, המהפכה החקלאית, והמהפכה המדעית. מטבעה של סקירה פנורמית של תקופה כה ארוכה ודינמית בטקסט יחסית קצר הוא שבהכרח אין היא יכולה להיות ממצה ומעמיקה. ובכל זאת, כתיבתו של הררי משכילה לתאר לקוראים באופן קולח, המתובל במינון נכון של אירוניה, את נקודות המפנה הדרמטיות בהתפתחות האנושית.

על אף שהכרתי רבים מן המושגים והאירועים אותם מתאר הספר, אני חש שיצאתי נשכר מאד מקריאתו, שכן מלבד ההנאה המרובה שהוא העניק לי, "קיצור תולדות האנושות" חידש לי בכל זאת לא מעט. בפרט, לא הייתי מודע לכך שברוב המכריע של שנות קיומו (כמאתיים אלף שנה), עד המהפכה החקלאית, התקיים ההומו סאפיינס בקבוצות קטנות של "לקטים ציידים". הידע שלנו על עשרות אלפי שנות היסטוריה אלו מועט עד כדי תסכול, כפי שמיטיב להמחיש הציטוט הבא מן הספר: "יתכן מאד שהתרחשו שם אינספור מלחמות, מהפכות חברתיות ותככים פוליטיים, ושנוצרו שם תנועות דתיות סוערות, תפיסות פילוסופיות מעמיקות, ויצירות מופת אמנותיות. ייתכן מאד שחיו אז נפוליאונים של מאה קילומטר, בטהובנים של חליל קנים, ומוחמדים של רוח עץ האלון". בשבועות האחרונים ממש נתגלתה מערה מתקופת הלקטים-ציידים ועל קירותיה ציורים אשר מעידים, על פי ברי-המזל המעטים שזכו לראותם, כי כישרונות הציור של הלקטים-ציידים לא נפלו מאלו של האדם המודרני. שחר היסטוריה עלום זה של האנושות יכול להיות כר עשיר לספרי פנטסיה. האם יש כאלו?

והנה שאלה נוספת אותה מעלה הספר ואף מספק לה תשובה: מי הוא הרוצח הסדרתי הגדול ביותר בהיסטוריה של כדור-הארץ? אין כוונתי לרוצח של פרטים, אלא לרוצח של מיני בעלי-חיים, "ג'ק המרטש מינים ביולוגיים". כן, ניחשתם נכון, כנראה שזה אנחנו. נראה כי חיסלנו את שאר מיני האדם, גם את האדם הניאנדרטלי. לא זו בלבד, כל אימת שההומו סאפיינס התפשט ליבשת חדשה, הוא גרם להיכחדותם של מיני בעלי-חיים רבים, ובפרט להיעלמותם של רוב היונקים הגדולים. אז כשאנו אומרים על מאן-דהו: "זה בן-אדם!" האם זוהי באמת מחמאה? יתכן שהכינוי "You dog!" הנהוג אצל חלק מן השחורים בארה"ב הוא בעצם מחמאה גדולה יותר...

הררי מתייחס לשורה ארוכה של שאלות מרתקות נוספות: האם האדם ביית את החיטה או שמא החיטה בייתה את האדם? האם יש מתאם בין הצלחה אבולוציונית לבין אושר אינדיבידואלי? מהו "סדר מדומיין" ומה חשיבותו בתרבות האנושית? מה יעלה באחריתו של ההומו-סאפיינס, והאם המדע המודרני (ובפרט, ההנדסה הגנטית) יגרום להתפתחות מינים תבוניים חדשים אשר יירשו אותו? האם הדתות המונותיאיסטיות סובלניות יותר מאלו הפוליתיאיסטיות? ועוד, ועוד.

לתועלת הקוראים, הררי מציג בתחילת הספר טבלה של "ציר הזמן של ההיסטוריה" ובה מצוינים האירועים המכוננים של האנושות ולפני כמה זמן לערך הם חלו. כך, למשל, היקום נוצר במפץ הגדול לפני כ-13.5 מיליארד שנה, האורגניזמים הראשונים הופיעו לפני כ-3.8 מיליארד שנה, מיני האדם הראשונים התפתחו לפני כ-2.5 מליון שנה, וכן הלאה. אם נניח כי היקום הוא בן "שנת יקום" אחת ואם "ננרמל" את זמני שאר המאורעות בהתאם, אזי יוצא כי צורות החיים הראשונות הופיעו לפני כארבעה חודשי-יקום, מיני האדם הראשונים הופיעו לפני שעת-יקום וחצי, ההומו סאפיינס הופיע לפני כעשר דקות-יקום, המהפכה החקלאית קרתה לפני דקת-יקום אחת, והמהפכה המדעית קרתה לפני כשלוש שניות-יקום. לאור האצה מסחררת זו בקצב ההתפתחות נראה כי כל תחזית באשר לגורל ההומו סאפיינס בדקת היקום הבאה תהיה ספקולטיבית ביותר. אז מה נאחל לעולם העולל שלנו, במלאת לו שנת-יקום אחת? "שתזכה לשנה הבאה. עד מאה ועשרים שנה. מזל טוב!"

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על קיצור תולדות האנושות - אייר ושרטט: איציק יהב