“תיבת נח
מספר שנים היה מונח על מדפי ספרייתי, בערמות נטולות הסדר, סיפרו של יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, התקשורת עסקה בו רבות, כספר עיון שהפך להיות רב מכר, היוצר עניין מרגש להיסטוריה הישנונית, ומנערה מאבק תדמיתה האנכרוניסטית. לבאז הצטרף מוזיאון ישראל שאצר תערוכה המביאה לביטוי את רעיונות הספר בצורה ויזואלית. המודעות שהספר הזה יצר להיסטוריה, עוררה בי תהייה. מה קורה פה, שאלתי את עצמי, ועדיין נמנעתי לקרוא את הספר.
נמנעתי מלקרוא את הספר, בגלל דעותיי הקדומות המבוססות על מספר הגיגים שטחיים.
חשבתי שלכתוב ספר על כל תולדות האנושות מתחילתם, ועד סופם זאת יוהרה בלתי מתקבלת על הדעת.
הייתה לי דעה לגבי ספר המנסה לסכם ולדחוס את כל ההיסטוריה, חשבתי שהוא לבטח משעמם כמו רשימת מכולת, או תקציר מנהלים במקרה הטוב.
לא האמנתי בהיסטוריה, החולפת ביעף על פני עשרות אלפי שנים, בטיסה שבה ניתן אולי לראות צל אנושות, אך לא אנושיות.
הקרח ביני ובין נח הררי נישבר, כשראיתי ראיון טלוויזיה עם נוח, אדם צעיר, ששוחח באינטליגנטיות ובענווה רבה על ההיסטוריה, ועל ספרו שנראה כפורץ דרך. שיחה שהחזירה אותי לשאלות הפתוחות בחקר ההיסטוריה שאותן זכרתי בעברי כסטודנט. מכאן ועד קריאת הספר, הדרך הייתה קצרה.
המורה שלי להיסטוריה, זאב רובינזון, אמר תמיד, ההיסטוריה היא מקצוע על, אתה צריך לדעת בו הכל, שפע תחומי ידע, אבל אף אחד לא ידע איך ניתן להביא את זה לביטוי כמכלול. זאב ועמיתיו המשיכו ללמד בדרך הקלאסית, התמקדו בנושא או בתקופה מסויימת, וסיפרו לנו תזה או אנטיתזה. רבים דיברו על היסטוריה אנושית, המתארת את בני האדם הרגילים, את חייהם היום יומיים, אבל הם עסקו בהיסטוריה של מלכים, או של אליטות, שאיננה משקפת חיים אמיתיים.
הררי מדבר איתך על האדם הקדמון, כמציאות חיים, בתקופה שבה האוכל היה נדיר והסוכרים עוד יותר, כשהאדם הקדמון מצא פרי, הוא אכל אותו בבולמוס, כך אני כאדם קדמון, מדי פעם מרגיש צורך לנשנש סוכרים למרות שאצלי התוצאה היא השמנה. הררי ממשיך ומדבר על הדחפים הסותרים בזוגיות שלנו, בין נאמנות מוחלטת לבת זוגתנו, לבין הרצון לבגוד בה, כנגזרות של התנהגויות פרהיסטוריות, המובילות לעתים לקונפליקטים מול האמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותנו בעידן המודרני, כפצצת אטום, נשק יום הדין, המעניקה לאדם יכולת לחולל אסון כאל זעם קדמוני. הררי מפתיע באופן שבו הוא מספר את ההיסטוריה ובעצם מדבר על אתגרים, מאוויים, והפחדים היום יומיים שלנו, ומנסה למצוא להם הסברים ושורשים בהיסטוריה האנושית, ובכך מתקבלת מוחשיות ורלוונטיות להיסטוריה, כסיפור האנושות, שהוא למעשה סיפור החיים שלנו כבני אדם.
רבים ניסו להגדיר, מהם מיתוסים, והתפקיד שהם ממלאים בתרבות האנושית. הררי מצליח להסביר זאת בפשטות ואלגנטיות, הסיפורים שבני האדם מספרים לעצמם במטרה לחבר בין אנשים שונים. ההיסטוריה, מתחקה למעשה אחרי אותם סיפורים. הררי מדגים את הרעיון של סיפור אנושי העובר כחוט השני מהחברה הקדמונית לחברה המודרנית, באמצעות הצגת פסל פולחני קדמוני, פסל אריה אדם, המוכיח שהאדם הקדמון ידע להמציא סיפור. כך האדם המודרני, לוגו האריה של פיג'ו, המייצג תאגיד ענק, הוא ביטוי ליכולת המצאת סיפור מודרני על תאגיד ערטילאי, וחיברו באמצעות הסמל המוחשי, לאנשים רבים ככול האפשר. באמצעות סמלי תרבות, הררי ממחיש ומסביר מונח מסובך כמו מיתוס, והופך אותו לבהיר ומובן לקוראיו.
הררי מביט להיסטוריה בקנה מידה גדול, כרצף החוצה תקופות, ויבשות ומבצע הכללות מרהיבות גדלות, כמו אסטרונום המביט למרחבי השמיים האין סופיים באמצעות טלסקופ כדי לפענח את צפונות היקום מלפני מיליארדי שנים. ומעת לעת הוא מסיר את עיניו מהטלסקופ ומביט לחיים האמיתיים, על פני כדור הארץ, לדוגמאות פרטניות ומצליח לחבר בין שתי התמונות השונות לתמונה אחת של מראה האנושות, חיבור הדומה לתיאוריית על במדעים. כך התמונה אותה מצייר הררי באמצעות הסבריו המבריקים לאופן בו התפתחה האנושות, במשך אלפי שנים למה שהיא כעת.
הררי, מספר היסטוריה מרתקת בגובה העיניים, הוא שוזר נושאים מגוונים, כמו כלכלה, תאגידים, רעיונות מדיניים, אנתרופולוגיה, ומצליח להראות את הקשר בין התחומים השונים, לאנושות - אנחנו כבני אדם. הררי הוא איש רנסנס מודרני השולט בתחומי ידע רבים באופן רהוט ואינטליגנטי, המקנה לספר ברק אינטלקטואלי שאינו מתנשא. הוא מצליח לבטא רעיונות מורכבים בצורה פשוטה ומובנת, ולקשור אותם לדוגמאות קונקרטיות, הממחישות ומנגישות את ההיסטוריה לאנשים רבים, מה שהופך את הקריאה בספר לחוויה יוצאת דופן. הררי מחזיר להיסטוריה את הקסם והברק הראויים לה.
נח הררי פירק אחת לאחת את דעותיי הקדומות, ושכנע אותי לאופן שבו ניתן להביט בצורה שונה ומרהיבה להיסטוריה האנושית.”
