ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר טוב

---

בפעם הראשונה שסיימתי לקרוא את אשמת הכוכבים לא ידעתי מה לחשוב. מצד אחד קראתי אותו בלי הפסקה ויצאתי ממנו מרוגשת ואפילו עם דמעות בעיניים. מצד שני המצב רוח שלי באותו יום היה יכול להשפיע בדיוק באותה צורה גם על ספר גרוע בהרבה, והסימנים המידיים היו לרעתו: שני בני נוער, חולים-מחלימים מסרטן, אהבה נואשת, הומור ומוות, כמו במדריך כתיבה לנערה מתבגרת. אבל אם נלך לטובתו, כולם דיברו עליו כל כך הרבה, ומשהו מתחת לפני השטח שכנע אותי שאני חייבת סיבוב נוסף.

אז קראתי שוב, והנה אני מסכימה עם כל המשבחים: זה ספר מצוין. אמנם שני בני נוער החולים-מחלימים מסרטן, האהבה הנואשת, ההומור והמוות עדיין כאן אבל הסופר הצליח בדרך פלא לדלג מעל כל הקלישאות הצפויות ולהביא לנו את הספר כמו שהוא צריך להיות- סיפור עצוב מאוד ומרגש נורא על חיים שיכולים להיות יפים מאוד ובה במידה אכזריים ובלתי אפשריים. ככה הרי זה צריך להיות מלכתחילה, שנתרגש מנעורים ואהבה ומחלות ומוות ולא נחשוד שמרמים אותנו. מה לעשות שמתישהו הזדגגו הרגשות שלנו והתרחקה ההזדהות שלנו ואנחנו- אני, למה להתחמק מזה- צינית, מנסה לבדוק איפה עובדים עלי, כי אלוהים יודע שעובדים עלינו הרבה. הרי כותבים ספרים, שירים, סדרות טלוויזיה, על פי כל כללים ובלי שמץ רגש כנה, עיתונאים חולבים ממנו הזדעזעות ואמנות ה"מרגש" בריאליטי היא מזמן תעשייה בפני עצמה. מה הפלא אם כן שמגיעים לספר כזה וישר חושדים בו הוא עומד להפיל אותנו בפח ה88 שקלים (לא אני הפעם, זה מהספריה)?
ג'ון גרין מצליח לכתוב את הייזל, נערה כנה וחכמה וכובשת שמהרהרת הרהורים פילוסופיים ומחשבות מטופשות באותה טבעיות שהיא מתרחשת במציאות, ומפילה אותנו בקסמה רגע לפני שנשבה בקסמו של הנער הפילוסוף-חתיך-מתגבר-חולה-מחלים השני, דרך העלילה הפשוטה מאוד, הפיתול הצפוי והסוף הבלתי נמנע. הוא מצליח לדלג מעל כל מהמורה שנקרתה בדרכו, החל מעיוורון וכלה בבית אנה פרנק ועושה את זה בחוסר מאמץ ראוי לציון. זה באמת ספר מצחיק, כנה, ומרגש וחכם ולא מתיימר כמו שמתארים אותו, והוא מעיף בבעיטה את "שומרת אחותי" ממעמד ספר הסרטן המושלם.

מה שכל זה מוכיח זה שאין דבר כזה קיטש, יש רק סופרים לא מספיק מוכשרים, וגם בידיעות ספרים, כמו בגלגלצ, אפשר למצוא הפתעות מתחבאות בשגרת המיינסטרים.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים