ביקורת ספרותית על הבארשבעים מאת גיא עד
ספר טוב

---

סופרים ישראלים הם לעיתים קרובות כל כך מעצבנים. בניגוד לטלוויזיה הישראלית, שחסרונה נעוץ בעיקר ברדידותה, הבעיה של הסופרים הישראלים היא הכבדות. כאילו אי אפשר לכתוב ספר בלי אינספור הרהורים, נטישות, קיטש של מיזוג גלויות וחייל מת, או לפחות פיגוע. כל סופר ישראלי חייב לצטט שירים ששמע בפלייליסט באותה שנה, למקם אנדרטאות ברגעים דרמטיים ולתאר באופן מוגזם מדי את הווי החיים של העיר הרצויה. אולי זה הגורל היהודי שרודף אותנו, אבל לא כל אחד הוא דויד גרוסמן ולא כל אחד יכול לפצח את חרדת הקיום שלנו כמו ב"אישה בורחת מבשורה", אז די.

כל ההקדמה הזאת באה לומר ש"הבארשבעים" (איזה שם לא נוח) ניצל מרובן המוחלט של הקלישאות האלו. בספר קטן מספרת הסופרת (אף היא בעלת שם לא נוח במיוחד- גיא עד) את סיפורה של דניאלה, שאביה נטש את משפחתה בילדותה ובנה לעצמו חיים נוחים במקום אחר. ההלם של האב שעזב בלי סיבה ומעולם לא טרח לנמק, להתנצל או לפייס מקשה על הילדים להבין את המצב, מטריד את דניאלה עד לבגרותה, שמתלבטת לגבי היחס הראוי אליו. בשפה פשוטה וטבעית היא מגלגלת את חייה שלה ושל אחיה ואימה, את דרכי ההתמודדות ביניהם ואת ההחלטיות של אימם שמצליחה בשלב כלשהו לייצר למשפחתה חיים חדשים. גיא עד מצליחה להינצל מ"הצד של אשכול נבו במיטה" (הבטחתי לאלון להשתמש בביטוי שלו) ולספר סיפור אמין, שאין בו דמויות שבורות ללא תקנה, דיאלוגים לא ברורים וסמליות מוגזמת אלא חיים של ממש. קל להקשיב לדניאלה, לדמיין את חייה כצלמת מציצנית ואת רצונה לתקן איכשהו את השבר המשפחתי שלה. למרות שם הספר, המקום הבהחלט מכובד שניתן לבאר שבע בספר משתלב אף הוא היטב בתוך התמונה הכוללת ונותן לספר את הניחוח הפשוט של סיפור אנושי שיש בו קצוות מהחיים המוכרים שלנו כאן. לפעמים זה כל מה שאני מבקשת מספר.

תודה לאורי רעננה על המלצתו.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על הבארשבעים