ביקורת ספרותית על הבארשבעים מאת גיא עד
ספר בסדר

---

זה סיפורם של ארבעה אנשים צעירים — הגיבורה-המספרת, אחיה ושני חברים וותיקים — שבילדותם עוברים זעזוע משפחתי. אחד מתיתם מאביו. שניים אביהם עוזב אותם. והרביעית, על אף שהוריה נשארים ביחד, גדלה בנסיבות לא יציבות משלה.

הספר מעורר מחשבה וזה טוב. אבל בתור ספר מעורר מחשבה, הוא נותן לנו מעט מדי חומר שיזין את המחשבה ההיא. או להגיד את זה בצורה יותר בוטה: הצד של פיתוח דמויות, חלש פה. מדהים במיוחד כמה מעט נחשף אפילו על הגיבורה-המספרת עצמה. אמנם היא מדברת הרבה על עצמה, אבל הרוב זה דברים טריוויאלים כשאין לנו מושג כמעט מה היא עשתה עם עצמה בעשר השנים האחרונות.

אם יש נחמה בקמצנות הזאת של פרטים ביוגרפיים, היא שככל הנראה האנשים האלה בלאו הכי אינם מעניינים במיוחד. אז אולי יותר טוב שלא נדע יותר.

שתי הדמויות שממש הייתי רוצה לדעת יותר עליהם אלה הורי המספרת. למה האב עזב? נכון שהוא קיבל השראה מאיזה רומן. אבל חוץ מזה? אין זכר לאי-שביעות רצון מחייו המשפחתיים, החברתיים או המקצועיים. אין אישה אחרת. וכשסוף סוף זוכים לפגוש אותו, וכשדווקא נוצרת ציפייה שהעלילה מתכנסת על נקודת שיא והתבהרות...יוק. כנ"ל האם. איך קורה שבחורה אמריקאית, שבעלה האישראלי עוזב אותה, נשארת בארץ, שלא לדבר בבאר שבע!? כל האמריקאים פה מתגעגעים לביתם הקודם, במיוחד אלה שהגיעו לארץ על יזמתו של בן זוג ישראלי. (רוצים לקרוא על זה? חפשו

Count to a Thousand
מאת
Caroline Goldberg Igra.)

או אם היא כבר נשארת בארץ, הייתי מצפה שהיא תעבור לשכונה שלי, עתירת האמריקאים, בירושלים.

אבל עכשיו אני כבר מספר על הספר ש*אני* הייתי כותב על הדמויות של גיא עד, וזה לא פייר כי זה הספר שלה זה לא הספר שלי ובטח שאני לא הייתי יכול לכתוב אפילו מרחוק ספר בעל איכות אפילו כזאת.

» ביקורות נוספות של strnbrg59
» ביקורות נוספות על הבארשבעים