ביקורת ספרותית על שומרת אחותי מאת ג'ודי פיקו
ספר מעולה

---

זה אחד הספרים המרגשים שפשוט שוברים ומנפצים את הלב למיליוני רסיסים.
הרשו לי להזהיר אותכם מספויילרים בביקורת.

***
את הספר הזה מצאתי במדף הספרים הדל מאוד של אחותי. ממש התפלאתי שיש לה את הספר הזה. אחותי, שאקרא לה בלה בביקורת, לא מרבה לקרוא. יותר מההפתעה שחשתי, הרגשתי גם שמחה רצופה, כי אני רוצה לקרוא את הספר הזה אולי כבר חצי שנה, אבל הוא לא נמצא בספרייה הציבורית (כמה מפתיע) ולא יצא לי לקנות אותו. לקחתי אותו, כמובן, וישר אחרי שאימללתי את אנג'ל המסכנה שגם רוצה לקרוא הספר (אנג'; גם אני רוצה!!!!) וסיימתי לקרוא את 'בת העשן והעצם' לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לקרוא את הספר.

רוצים לדעת מההרגשה שלי אחרי שקראתי את הספר?
אני מרגישה חלולה וריקה. אני מרגישה כאילו הספר לקח פטיש (או נבוט) וריסק לי את הלב.

לפני שאתחיל בביקורת, אני חייבת לכתוב משהו על הכריכה. היא פשוטה ויפהפיה. בכריכה רואים שתי בנות. הגבוהה יותר היא אנה, עומדת זקופה, והנמוכה יותר היא קייט, נתמכת על ידיי אנה. מי שקרא את הספר יכול להבין את המשמעות העמוקה של הכריכה. קייט חיה בזכות אנה, נתמכת על ידה.
הספר מדבר על אנה, נערה בת 13 שנולדה על מנת לשמש כתורמת איברים מושלמת לאחותה בת ה-16, קייט, החולה בסרטן הדם (לוקמיה). אנה מחליטה לתבוע את הוריה כדי לדרוש את הזכויות שלה על גופה. הספר מסופר בכמה נקודות מבט שונות, מנקודות המבט של הוריה של אנה, אנה, קמבל (עורך הדין ששכרה אנה), ג'סי (אחיה של אנה וקייט) וג'וליה (אפוטרופוסית של אנה) ובסוף גם של קייט. הספר מגולל את החוויות הלא נעימות בהכרח של המשפחה, מרגע גילוי הסרטן אצל קייט ועד רגעי הגסיסה שלה. עליות ומורדות.

הספר מתחיל מנקודת המבט של אנה. אנה ישר מטילה נקודה למחשבה: איך ולמה נולדים תינוקות בעולם? יש כאלה שנולדו מאהבה, משתייה מופרזת, ממערכת יחסים מחוץ לנישואים, מזנות, ועוד ממיליון סיבות אחרות, לא בהכרח טובות. היא מספרת שהיא נולדה כדי לשמש תורמת איברים לאחותה. זה החל בתרומת דם טבורי לקייט, אבל זה לא נגמר- כעת אנה מחוייבת לתרום כלייה לאחותה כדי שקייט תחיה.

אני חייבת לציין שאני ממש מזדהה עם אנה. אני יודעת איך זה להיות האחות של מישהי החולה בלוקמיה. לפניי 3 שנים אחותי הבכורה בת ה-28 היום חלתה בלוקמיה. אז כן, אולי לא נמצאתי תורמת לאחותי, אבל זה לא אומר שאני לא מכירה את התחושה הנוראה הזאת. אני זוכרת את היום המקולל הזה, כשאבא שלי הודיע לי שהוא חייב ללכת. כששאלתי אותו למה, הוא לא ענה. אבל אתם יודעים מה? לא נראה לי שציפיתי שיענה. ידעתי אז לפי הבעת פניו שמשהו רע קורה. הוא נעל אותי בבית והלך. אח שלי בא לבית, להיות איתי, בעוד בלה הייתה בצבא. אני זוכרת את הימים הארוכים שנמשכו כמו נצח ללא ההורים שלי, או אחותי הגדולה, שאקרא לה ולריה בביקורת. אני זוכרת את חוסר תשומת הלב המיותרת מצד ההורים שלי, שדיברו בשפה רפואית שלא היה לי שום ידע בה. אני זוכרת, ובגלל כלללל זה אני מתחברת לאנה כל כך. המשכתי לקרוא, נשאבתי וחוויתי והתעמקתי ועצרתי נשימה בקטעים התאימים, ואפילו הזלתי דמעה פה ושם. היו קטעים שחייכתי, היו קטעים שהיססתי לקרוא. הספר ריאליסטי עד כאב, לפחות אחרי הפנטזיה שקראתי לפניו. הסופרת כותבת מדהים, גורמת לך להזדהות ולחוות הכל, כאילו את ממש שם.
אולי החסרון היחידי הוא הפן הרפואי הענק בספר, שכלל מושגים מתחום הרפואה, כמו לימוציטים וטסיות ועוד, אבל זה גם לא הפריע כל כך כי ההורים שלי רופאים, אז יכלתי לשאול אותם או לפתוח ויקיפדיה כדי להבין קצת את הרקע.
ואז הגיע הסוף, כואב, שורף, לא צפוי. והוא הרג אותי. ניפץ אותי. זיעזע אותי. אנה נהרגת בתאונת דרכים וקייט שורדת באמצעות הכלייה שלאחותה. אחר כך פרצתי בבכי. אני יכולה להשבע שכל השרוול של החולצה שלי נרטב מרוב דמעות. לא יכולתי לראות מרוב דמעות. בכיתי ובכיתי וחיסלתי טישו. ואז קראתי את האפילוג, וקצת, קצת, הרגשתי יותר טוב. החיים נמשכים, כפי שכתבה הכותבת באיזשהו קטע בספר, אבל הספר תמיד יישאר איתי, אפיחו אחריי שאעכל אותו. הוא מומלץ מאוד, אבל ממש מכאיב ומרגש.

» ביקורות נוספות של Rowan Jin
» ביקורות נוספות על שומרת אחותי