ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 ביולי, 2013
ע"י Rowan Jin
ע"י Rowan Jin
*סוף סוף ביקורת. חודשיים. חודשיים בלי ביקורות. גררררר.*
אז אני חד קרן מאוד אופטימי. שמח. היפראקטיבי בצורה מדאיגה. אני לא אחת שמתעצבנת בקלות, אני קלילה ונחמדה והכל בסדר איתי. אבל כשזה מגיע לספרים, אני מסוגלת להיות שור ספרדי זועם שבדיוק ראה את התחתונים האדומים של סבתא.
אז היה לי את הספר האדיר הזה שנה. שנה מזורגגת. אבל לא קראתי אותו.
אחותי קנתה לי אותו לפניי שנה, ולא נגעתי בו למרות כל התשבוחות עליו עד לפניי כמה חודשים. למה?
אז בחודש ספטמבר באו אלינו בני דודים מזורגגים מרוסיה, שלא אכפת לי במיוחד מהם. כלומר, בכלל לא. וכמובן שאימא שלי תכריח אותי להעסיק את הילד ההוא שלהם בן ה-7. אז הוא ואני בחדר שלי, הדלת פתוחה כדי שהוא ירגיש שהוא מוזמן לעזוב בכל זמן, ככל שיקדים יהיה מוטב יותר, אני פותחת את "עיר של עצמות", הוא חופר לי על פרודיה רוסית מטומטמת של גאנגנם סטייל שהוא ראה, אני מגלגלת עיניים, הוא מקבל מיץ גזר מאימא שלו, אני תוקעת בה מבט רצחני והיא מחזירה בי מבט תמים של, 'מה כבר עשיתי'. באת לישראל, זה מה שעשית. תחזרי כבר למוסקבה, דמט.
היא יוצאת מהחדר ואני חוזרת לעיר של עצמות, דף ראשון.
הוא שאל מה אני קוראת ודחף את הידיים השמנוניות שלו לספר.
*סלו מושן*
"לללאאאאאאאאאאא!!"
והקוף שפך *בטעות* את המיץ הארור שלו עליי ועל הספר.
תשכחו ממני!!!! הספר!!!!!!!
*שאגה*
אתם לא צריכים לדעת יותר. ההמשך כולל בתוכו קללות ברוסית ושאגות ובעיטות ובכי של ילד קטן ויבבות של ילדה מתבגרת.
כי אני שונאאאתתתתתת כשאנשים שלא יודעים להתייחס לספרים נוגעים לי בספרים!!!!!! שונאת!!!!!!!!
והספר האומלל שלי הסריח מגזר ונרטב ובכיתי וזה היה נורא וייבשתי את הספר אבל בדפים שלו לא היה ריח טוב של נייר אלא של גזר ושל רוסיים וזה היה נורא בבווההווההווו :'(
ובאותה יום נקטל הרצון שלי לקרוא את הספר המסכן,ומאז אני פשוט לא אוכלת גזרים.
כי גזרים זה רוע.
ו-"עיר של עצמות" נשאר על המדף, גלמוד ובודד.
וכמובן שהעמוד הראשון- שני לא שבו אותי, אז גם לא הייתה לי מוטיבציה לקרוא. אז לא קראתי.
וזאת הייתה הטעות שלי.
***
ורק לפניי כמה חודשים נקלעתי למחסור בספרים חמור, ובלית ברירה קראתי את הספר, מסריח, כתום(*יבבה*), ומוזנח.
ולא התחרטתי, תודה לאל.
***
קודם כל, הכריכה מגניבה לגמרי לדעתי. מושכת את העין. רקע של עיר עם גורדי שחקים, גולגולות, שילוב מנצח.
כן, אין עוד מה לומר על הכריכה, נקסט.
הכתיבה פשוט מהממת, סוחפת וקלילה בצורה מדהימה ושנונה. הספר שואב אותך אליו, ומחזיר אותך בסיומו, כשאתה מייחל לחזור אליו. העלילה? אדירה. לא צפויה, מסובכת. ההתחלה לא ברורה ומעורפלת מעט, ואז פרטים נעשים למובהרים יותר ויש כבר תמונה כוללת של הספר, דמויות, עלילה.
בואו נודה בזה- לקסנדרה קלייר יש כישרון ענק. היא מהסופרות הכי טובות של הדור. היא כותבת מעולה, והיא מצליחה לבנות לה עולם שכולל את כל יצורי הפנטזיות, עם מילים בלבד. איך סטאפני מאייר אמרה, "עולם סיפורי שאני משתוקקת לחיות בו. יפהפה!" מסכימה. עולם מדהים, ב-2 מילים.
ובדמויות יש את קליירי, סיימון וג'ייס.
קליירי, המתבגרת הטיפוסית, שמגלה שהיא לא עד כדי כך טיפוסית כמו שהיא חשבה, והעולם שלה מתהפך פתאום. הממ, איפה שמענו כבר את זה? גגררר. נסלח לך, קסנדרה קליר (מאודדד מקורי ששמת את היוד הזאת בשם של הגיבורה שלך. מאודדד -,-).
סיימון, החנון החמוד-חבר-הכי- טוב שנגרר עם ידידתו, הלוא הא קלייר שלנו. אני אוהבת אותו, הוא חמוד ושנון ונראה כאלו חוברת קומיקס פלטה אותו, חיחי^^
וג'ייס, הסקרוט פוץ תחת היהיר המעצבן שמאוהב בעצמו (אהמנרקיסיסטיאהמ). הוא דמות כריזמטית שזה כואב. אבל אבל אני אוהבת אותו >.< עוד לא הבנתם שזו רק מסיכה, שמסתירה את מי שהוא באמת? נוו באמת, אנשים =.=
הכל טוב ויפה ומדהים ומושלם עד שברור שצריך להיות משהו שכבר ראינו במיליון ספרים אחרים.
וכאן נכנס משולש האהבה בין קליירי לחתיך-צייד צללים-הנפוח לחנון-הידיד-הכי-טוב.
בברררר.
אבל זה לא גורע הרבה מהשלמות הכללית של הספר. מהכתיבה המדהימה, הקלילה והקולחת. מהדמויות.
אז אני לא מורידה כוכב:)
מומלץ! מציעה שתקראו ואז תראו את הסרט שיצא באוגוסט (:
12 קוראים אהבו את הביקורת
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
