ביקורת ספרותית על דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש) מאת ג'ורג' אורוול

---

עוני זה לא לאכול כמה ימים ברציפות.
עוני זה לשפשף שום על פרוסת לחם, כי ככה הבטן חשה מלאה יותר.
עוני זה לבהות בריר של עצמך, שמזכיר לך את הנוזל הסמיך שהחילזון משאיר אחריו.
עוני זה לעבוד כמו חמור בשביל כמה פרוטות.
עוני זה למשכן את כל מה שיש לך.
עוני זה להבין שהעולם מחולק למעמדות, והחזקים תמיד ינצלו את החלשים.
עוני זה לוותר על הכבוד העצמי שלך.
כמה אני שמח שאני אינני עני. אמנם גם עשיר אני לא, אלא חלק ממעמד הביניים השחוק והעייף. ג'ורג' אורוול ידוע בעיקר בזכות הקלאסיקות "1984" ו"חוות החיות". אז הנה עוד ספר, שהוא מעין יומן אישי על חוויותיו כעני מרוד ומסכן בפריז ובלונדון.
מלבד תובנות בודדות בסגנון של "העוני משחרר אותך מדאגות היומיום", הספר הוא די בנאלי ולא מחדש הרבה. אמנם נכתב בתחילת המאה העשרים, אבל כנראה שגם אז וגם היום היו עניים וגם תמיד היה מי שינצל אותם. כנראה שגם יהיו עניים בעתיד ואנחנו נמשיך לנצל אותם, וחזונו של מרקס בדבר נפילת בעלי ההון עוד רחוק מלהתממש.
השורה התחתונה והבלתי נמנעת היא שעוני זה חרא. ובזה הסופר לא מחדש כלום.
בקיצור – ספר קטן מאת סופר גדול, תחנה בתחילת הקריירה שלו, כאשר בהמשך הוא יוציא ספרים הרבה יותר טובים ובהם יבטא את רעיונותיו באופן יותר משכנע – אם לא קראתם את "1984", אז בבקשה לרוץ ולעשות זאת.
הערה לסיום: הספר משובץ בהערות אנטישמיות לא מעטות, מעצבנות מאוד, שככל הנראה משקפות את הלך הרוח הנוראי ששרר באירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה. מאוד התאכזבתי לגלות את הדעות הללו אצל הסופר שנחשב לאחד מהמוערכים.

» ביקורות נוספות של שומר היערות
» ביקורות נוספות על דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש)