ביקורת ספרותית על דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש) מאת ג'ורג' אורוול
ספר מעולה

---

מאוד אהבתי את הכתיבה החצי עיתונאית של אורוול בספר זה, אולי מסוג העיתונים הטובים שאתה קורא כמו סיפור. ההבלחות של אורוול שבאות כמין הבעת דעה אישית על נושאים מסוימים רק הוסיפו לחווית הקריאה.
אורוול מציף בספרו את מה שכולנו לא אוהבים לראות, את האנשים הדפוקים באמת, אלה שגורלם הוביל אותם באמת לביבים ודווקא שם הוא מגלה לנו מרגליות, בדמותם של הטיפוסים השונים שהגיבור פוגש בנדודיו ובחיפושיו הלא נגמרים אחר מקור מחיה ופרנסה שיענה לצרכיו הקיומיים ביותר.
הגיבור, סופר, אולי אורוול עצמו, מנהל דיאלוג עם האנשים השונים שהוא פוגש. למשל בלונדון הוא פוגש את צייר מדרכות, המרוויח פרוטות, שמראה לו שהחופש לא תלוי בכסף, כל עוד האדם מחליט עליו בדעתו ובראשו ושאת ההצגות הכי טובות אפשר לראות בחינם אם רק משתמשים בעיניים. הכוכבים למשל הם שחקנים לא רעים בכלל.
אורוול כותב את הספר הזה בשני היבטים. בהיבט אחד הוא מביט אל עבר החברה בככלותה וליחסה לאנשים החלשים וחסרי המזל ובמבט אחר לאותם אנשים "דפוקים וזרוקים", שגם להם שאיפות ורצונות לפי מעמדם שגזר עליהם הגורל. והעשיר והעני במהותם שווים, אך פחדם של העשירים והמצליחנים מפני ההמון העובד מיגיע כפיו מוביל אותם לשמר את מצב ולא לשפר את תנאי חייהם בשום מחיר.
אמנם הספר נכתב על תקופה אחרת לגמרי, אך הוא רלוונטי גם לזמננו אנו וגם לנעשה בתוך מדינת ישראל.
ספר שמדבר על עוני, רעב, עבודות מזדמנות, עבודות כפיים, בתי מחסה וחיי נדודים משמימים.

לאחר זמן שמתי לב ששלמה ארצי הכניס את זה בשירו "נרקוד נשכח":
אני רחוק שוב מהבית
לוגם קפה הפוך
בספר שאני קורא
גם ג'ורג' זרוק דפוק

» ביקורות נוספות של יוסי משה
» ביקורות נוספות על דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש)