ביקורת ספרותית על דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש) מאת ג'ורג' אורוול
ספר מעולה

---

הספר הזה הימם אותי.
לא ראיתי את הביקורת החברתית אבל היא שם. אין פה ניתוח מצב או אמירה נוקבת כמו תיאור מפורט לחייו של אורוול בזמנו, בשפתו המיוחדת, כחווה/סובל את הרגע וכצופה מהצד.
מעבר להכרות היסטורית אחרת על צרפת של אז מבחינת תרבות וסגנון חיים, ששונה מאוד ממה שמוכר לי:
שוב הוכחה שאסור להכנס לסופר כשרעבים: אנשים שלא אוכלים 5 ימים וקיבלו משכורת ימהרו לרכוש ארוחת מלכים ולרוקן 2 ליטר יין, רוב המשכורת, מיד אחרי קבלתה...
הרגשתי רע מהנאת הקריאה, מפני שכל ציטוט של אמירות שעברו במטבח בין השף/טבח לרב המלצרים, כל סיפור של שרלי השיכור וגנבים עצלנים ורוסים גאוותנים (וקצינים לשעבר ובטח גם קומיניסטים עם דודה רוזנת) עלתה לו בזיעה וגוף כואב ורעב עצום ופישפשים.
בפרק 22 כתב אורוול את תחושותיו לגבי מצבו כשוטף כלים, מעין סיכום וניתוח החברה. זה פרק שראוי להיות ספר נפרק רק מפני שהוא תקף גם לימנו, בימי המדיח ואיגודי העובדים, מפני שבשורה התחתונה אדם שלא רעב ללחם לא מכיר את הנואשות שבבחירה לעבוד 17 שעות ללא הפסקה ובלי יום חופש ולדעת שלא תוכל לצאת מהמצב הזה אבל עלייך להרוויח כדי להתקיים בקושי וזהו המעגל שחוזר על עצמו בכל הספר והיטיב הסופר לתאר.
לרגע התמרמרתי, מפני שהתאוריה על העניים כמסוכנים לציבור שיש להעסיק לפני שיתאגדו (אין להם זמן להתאגד אם הם עובדים ובטח שלא להתרבות אם הם עובדים 17 שעות ביום) היתה מבריקה, והמחשבה הראשונה שלי היתה "הוא טועה, לא כל האנשים העשירים והאינטלגנטים הם שמרנים ובעלי דעות קדומות", אבל הניסוח היה במקום, אין מילה מיותרת, ולהפתעתי ישנם דברים שמקבילים לימנו. אולי תורת הקונספירציה מחלחלת גם בי- אבל נראה שכך הממשלה מתייחסת אל העם, וגם אם כיום רוב אזרחי ישראל יודעים לקרוא- יש הרבה מה לשפר כדי להוציא מאיתנו את הדעות הקדומות ולאפשר לכל אחד ליצור קריירה ראויה מבלי לשים רגלים ולשפוט אנשים לפי מקום מוצאם ועבודתם.
ספר מאלף, כמו כל כתביו של אורוול.
מומלץ בחום בקור ובכל תנאי מזג האוויר.

» ביקורות נוספות של דובה
» ביקורות נוספות על דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש)