ביקורת ספרותית על דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש) מאת ג'ורג' אורוול
ספר מעולה

---

וואו. יש ספרים נדירים כאלה, שזורקים אותך לכל כך הרבה מקומות, מציפים אותך בכל כך הרבה מחשבות, שאתה לא יודע איך וממה להתחיל בניסיון לתאר לאשורה את החוויה שבקריאתם.
ראשית, יש את ההפתעה הזו שמכה בך, בפרט אחרי שצברת במחסנית כמה וכמה מהפנטזיות הדיסוטופיות של הסופר הספציפי, כשאתה נתקל לפתע במעין יומן מסע ריאליסטי לעילא, כמעט עיתונאי, המתאר לך את חוויותיהם הקשות, תלאותיהם יותר נכון, של אנשים קשיי-יום החיים על הגבול שבין פשיטת יד ונוודות, באירופה של שנות השלושים. אתה לא מבין מאיפה זה בא לך בכלל ואינך יכול להתנתק מהידיעה שאין המדובר פה באיזה כתב דמיקולו שבא לשהות שבוע בקרבם של הדלפונים כדי ליצור מזה אח"כ "מסמך אותנטי מזעזע"; לא ולא ! זה ג'ורג' אורוול, אלה היו חייו וככה בדיוק הוא מת משחפת בגיל 47 - תשוש, בודד וחסר כל...

שנית, לוקח לך כמה פרקים להבין (לי זה קרה באמצע הספר, פחות או יותר, כשהגיבור עובר מפריז ללונדון), שלמעשה אין הבדל מהותי בין "1984" ובין "דפוק וזרוק" ומה שאורוול עשה בספריו היא פשוט גאונות לשמה : הוא צרב את רעיונותיו החברתיים, את האג'נדה שלו, את ה"אני מאמין" שלו, פעם במסגרת פנטסטית ופעם במסגרת ריאליסטית; אתה קורא בזעזוע על ניצול ההמונים בידי מיעוט בעלי הממון, את הדרכים לעשות זאת ואת הסיבות "האידיאולוגיות" לכך - ואינך זוכר עוד איזה ספר אתה מחזיק בין ידיך בדיוק. בעצם אתה מבין ש"1984" ו"חוות החיות" אינן דיסוטופיות ולא שום דבר דומה לזה - אלה ספרים המתארים מציאות חיים אמיתית, מוחשית, כאן ועכשיו, אירופה של מחציתה השנייה של המאה העשרים ובטח ובטח של ימינו אנו. יכולתו של אורוול לשייט בין ז'אנרים ספרותיים תוך כדי שמירה על הנרטיב הדומה, היא מבחינתי כאילו אגלה מחר שבטהובן הפליא אמנם לכתוב סימפוניות, אבל הוא גם ידע היטב 'לתת בראש' בהבי-מטאל...

שלישית, העצבות העמוקה הניבטת מכל יצירותיו של אורוול, מצויה גם כאן : אילו חיים אכזריים יש לאנשים יא-אללה ! 16-17 שעות עבודה מאומצת עבור פרוטות, אם בכלל, זוהמה וחולי, בורות ומחנק, כמו גורל משמיים שממנו לא ניתן להתחמק. לא מזמן קראתי את התרגום העדכני ל"אוליבר טוויסט" של דיקנס, שעמו מתכתב "דפוק וזרוק" במידה מסויימת; אלא שהראשון מתאר את ההווי באנגליה של ראשית המאה ה-19 ואילו השני מתאר את ההווי באנגליה של מחצית המאה ה-20 כאמור - וראה זה פלא - מציאות זהה... 150 שנה וכלום לא השתנה... שתי מלחמות עולם ודבר לא זז... פשוט לא ייאמן.

***

הסוגיה המייחדת את יצירותיו של אורוול בכלל ואת "דפוק וזרוק" בפרט היא אוכסימוריאלית (יש דבר כזה ?) : בא לי לכתוב עליו -בפרט אחרי שהרעפתי בכיוונו עד כה את כל הסופרלטיבים האפשריים- שהוא אינטלקטואל אידיוט... כי איך יכול פלוני להלל את השיוויון הבסיסי בין בני האדם ואז לייחד את היהודים כגזע נחות ? לטעון שהארמנים הם הגנבים הגדולים בתבל ? להטיף להתאמה בין תכונות חיצוניות לתכונות אופי ?... ועל מה מתבסס אלמוני בטיעונים שכגון "הכבוד והאיפוק הן ממעלותיו הבולטות של בן הלאום האנגלי" ?... לי זה הזכיר את הבדיחה הידועה על לוחם החופש שהצהיר פעם שהוא מתעב שני סוגים של אנשים : גזענים ושחומי עור...
וגם קצת את אמא שלי, שהייתה אומרת לי ולאחי בילדותנו - "עשו מה שאני אומרת, אבל אל תעשו את מה שאני עושה" (בצרפתית זה נשמע טוב יותר)...
בקיצור : הייתי שולח לאורוול איזה מייל מציק בעניין, אבל הוא הרי עבר כבר מזמן לעולם שכולו טוב.

לסיום ובמסגרת פינתנו הידועה "על המתרגם העברי הנעלול ועובד ההגאה שהלך לשחק פיפ"א במקום לעשות את עבודתו", הנה כמה קושיות חביבות :
* אם המהדורה הנוכחית היא אכן תירגום מעודכן למקור האנגלי, לשם מה האיזכורים האינסופיים בנוסח - "בתרגום הצרפתי נכתב" ? מה איכפת לי מה נכתב בתרגום לצרפתית ?! או שבעצם תירגמתם לעברית את התרגום לצרפתית של המקור האנגלי ואז מדובר בעניין אחר לחלוטין, כזה שעל גבול הונאת הציבור.
* וא-פרו-פו, "אהבתי" את הפרסום הרעשני ל"תרגום המחודש"... כדאי פעם להבהיר לחברה' את ההבדל שבין תירגום "חדש" ובין תירגום "מחודש" ולהסביר גם את השיקולים שמנחים את המול' בהחלטותיו בעניין זה. שהרי הספר הספציפי אינו ארוך או מסובך מדיי, אז מה הקטע ?! גירסה חדשה לפיאסקו מכירת ספרי הלימוד בישראל, שהמוציאים לאור שלהם מוסיפים ענן חייכן בציור הכריכה וכותבים "מהדורה חדשה" ?!...
* ובאמת סליחה ומחילה : לא מעט מהביטויים הלטיניים המופיעים בספר הם אכן בלטינית ולא בצרפתית כפי שצויין בהערות השוליים; בידקו שנית פור פבור...
* הביטוי הצרפתי לציווי "נלך" הוא allons y ולא y allons. 'צטערת...

עוד ארוכה הדרך אל האושר...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש)