ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

ברגעים אלו אני מופתע. המום במקצת אפילו. ולא, זה לא בגלל שהספר הותיר בי חותם עמוק. זה משום שקרה משהו שבחיים לא חשבתי שיקרה.

לפני זמן רב קראתי את נוילנד. לא בטוח אם אפשר לקרוא לזה קראתי, כי באמצע הספר פשוט נשברתי ויצאתי בהצהרה שהספר לא בשבילי. אפילו כתבתי כאן בסימניה ביקורת זדונית, על כמה שהתאכזבתי מהחדש של אשכול נבו, ואיך יכול להיות, הרי הוא זה שכתב את משאלה אחת ימינה.. כן, אותו סופר.

הסםר שכב הרבה זמן בארון. יותר משנה, אולי אפילו שנתיים. ועלה בי הרצון לפתוח אותו שוב, לראות למה כ"כ כעסתי.

ההתחלה הייתה טובה, כמו בקריאה הראשונה. זכרתי שיש הרבה קטעים חופרים, ודמויות שלא אהבתי, וגם הקטע עם היומן במחשב בלי סימני הפיסוק ממש הכעיס אותי ("מה הוא חושב לעצמו! למה אני צריך לקרוא כ"כ הרבה עמודים בלי סימני פיסוק! אפילו לא נקודה!").
אבל איכשהו הפעם הספר לא הכעיס אותי, ולא מרח אותי, ולא גרם לי לאותן תחושות כמו מקודם. אפילו די נהניתי..

אני חושב שהנקודה החזקה ביותר בספר היא העולם הפנימי של הדמויות. בניגוד לספרים אחרים - יש להן כאן עולם עשיר, והעולם הזה הוא מה שגרם לי לקרוא את הספר, ואפילו להנות...

כנראה שבכל זאת הנאה מספרים יכולה להיות תלוייה במצב רוח.

==================================================================================

למתעניינים - הביקורת הישנה שלי על נוילנד:

אחרי "משאלה אחת ימינה", שהיה ספר יוצא מן הכלל, ואחד היפים ביותר שקראתי, חשבתי שהנה - יש רומן חדש של אשכול נבו, והוא בטח יהיה כמו הספרים שרק שנבו יודע לכתוב - מרגשים, נכנסים לנפש האדם, ישראליים, עם הכתיבה המיוחדת שלו.

אבל אז קראתי עוד עמוד, ועוד עמוד, ומה - לא יכול להיות - זה בטוח יהיה טוב יותר - הרי מדובר בספר של נבו. והנה, סיימתי כבר יותר מחצי ספר, היו כמה רגעים שאהבתי, אבל הרוב היו כ"כ לא אשכולים נבואים. היו הרבה קטעים לא מעניינים ומרוחים. ומה היה העניין הזה - שנבו נתן לנו לקרוא יותר מ-10 עמודים שאין בהם ולו סימן פיסוק אחד?

מצטער, מר נבו, הפעם זה פשוט לא.
ואני אומר את זה באמת בצער, כי ציפיתי להרבה. אבל אומרים שציפיות יש רק בכיתן. והנה - אפילו מפעל כיתן כבר סגר את שעריו.

» ביקורות נוספות של ronen
» ביקורות נוספות על נוילנד