ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 5 באוקטובר, 2012
ע"י ג'ניה
ע"י ג'ניה
הייתי מסכמת את הספר הזה בתור: "ooPs!.."
שמעתי עליו לפני כשנתיים, נשמע לי קצת עצוב מדי, קצת מרובע מדי, קצת מטיף מדי, ולאו דווקא מתאים לילדים - אבל לא באמת קראתי. הבנתי את העלילה. ההמלצות של החברים עם ילדים היו מאוד חמות ולכן חיפשתי אותו בספריה.. אבל איכשהו לא היה - אולי מושאל או משהו. לא הטריד אותי במיוחד.. אבל מדי פעם המשכתי לנסות לדוג אותו בלי לחץ, ותמיד ללא הצלחה..
לפני כשבוע כשהלכתי עם הבנות שלי לספריה העירונית - במקרא הקטנה הוציאה אותו לבד. והגדולה ( בת 7, בכיתה ב, כבר קוראית לבד) אמרה - "אה! כן. קראו לנו אותו בבית ספר בשנה שעברה.. ספר נחמד." ולקחנו. בלי התלהבות יתר.. שכב לו בבית כמה ימים..
היום בוקר ניגשנו לקרוא. בעצם הבת הגדולה שלי הציעה שתקריא לי אותו... כשהיא עוד קראה - הצלחתי להתאפק. למרות שהדמעות כבר היו קרוב קרוב..
היא שאלה אותי - "נכון, ספר נחמד?" אמרתי - "ספר מאוד עצוב." היא שאלה אותי - "אבל למה? הוא ספר שמח." ואז התחלתי להסביר לה.. וממש לבכות ( זאת הפעם השניה שאני לא מצליחה להתאפק ובוכה בגלל ספרי ילדים, וזה מביך ולא ברור להן. אני מאוד משתדלת להסתיר מהן - אבל כאן זה פשוט היה מאוד חזק). הסברתי לה את השכבה העליונה של מה שדיכה אותי - איך לפעמים אנחנו משתמשים בקרובים לנו, עד תום ואין לנו זמן ולא פוקוס להחזיר להם אהבה, או תשומת לב, וגם ניסיתי להסביר לה מה זה אהבה ללא תנאי. ובלב רק חשבתי על היחס של כולנו לסבים וסבתות שלנו, ובכלל על כמה אנחנו הגדולים מתרוצצים , ויש לנו הרבה דברים לעשות וסדר עדיפויות ועוד.. ובעיקר בעיקר חשבתי על הזנחת הדור של הזקנים..
הקטנה הבינה.. ואולי נהייתה אדם קצת יותר טוב, וקצת פחות מפוקס על לקחת ולקבל טובות הנאה ילדותיות - אלא גם לחשוב על הצד השני..
בעיני באמת ספר קורע לב.. והאופס הוא כי הרעיון לבכות בזמן הקראת ספר ילדים - זה באמת ooPs!
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
אני מתייחסת לגילאים בוגרים יותר שהילדים מבקשים/ דורשים עזרה ברכישת בית טיפול בנכדים או כיסוי חובות
למנסיוני המקצועי תופעה זו. צוברת תאוצה . יש על זה סדרה. בטלוויזיה עם רולידר .
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
מסכימה מאוד
תמיד חשבתי שזה ספר נוצרי מאוד. לאור הסקירה שלך אני חושבת שזה אולי ספר אירוני. רק שרוב הקוראים, בעיקר בגילים הצעירים לא קולטים את האירוניה הזאת. ממש מזל שיש הורים שיכולים לאזן את הגננת/מורה.
ולא, נעמה, רוב ההורים לא מתקרבנים. והורים שכן עושים את זה - הורסים למעשה את חיי הילדים שלהם. |
|
|
ג'ניה
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
לנצחיה
אני שמתי לב שבביקורות יש המון תיאורים על היופי של נתינת העץ. וכמה זה יפה, וכמה הסיפור מרגש.. בין היתר שמתי לב שלביתי הקריאו את זה בכיתה - ולפי מה שהבנתי ממנה - גם שם הילדים כנראה הסיקו הסקת מסכנות המונית שהסיפור שמח והכל מעולה. הרי הוא נגמר במילים - "והעץ היה מאושר".. מה עוד צריך.
אני שמתי לב שלרוב במיוחד כפונקציה של הגיל הצעיר ( עד 20 נראה לי ) הם בכלל לא רואים את הבעיה בנתינה הזאת ובהתנהגות של הצד השני.. וזה באמת חבל.. חבל שלרוב אין מספיק ביקורת עצמית ותשומת לב אפילו לא להבין את הבעיה כשמצביעים לך עליה.. |
|
|
ג'ניה
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
לנעמה
התמונה המתוארת ריאליסטית באופן מוחלט - וזה עיקר הדרמה של הסיפור. אם כי עדיין נראה לי שבסוג הקשר הורים-ילדים הבעיה ( לפחות בשאיפה ) פחות קיימת. גם בגלל שפער הגילאים של הורים ילדים עדיין משאיר להורים את החיים שלהם, כלומר לא מדובר פה לרוב בנתינה שהיא ביטול עצמי מוחלט ( כמו שמתואר בסיפור ). בכל מקרה נראה לי שנתינה כזאת עצומה כשהיא מלווה בהזנחת תשומת הלב מהצד השני היא מקור לכאב עצום. בכל סיטואציה שהיא. ובפורמט כזה או אחר היא סיטואציה לא נדירה..
|
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
רוב ההורים מתקרבנים לטובת הילדים שלהם
או אם תרצי נותנים להם את הנשמה האחרונה שלהם רק שיסתדרו ויצליחו. זו תמונת מצב מאוד ריאליסטית
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת יפה
רק חבל שרוב מי שקורא את הספר רואה את הנתינה האינסופית הזאת ואת ההתקרבנות של העץ בצורה חיובית.
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
