ביקורת ספרותית על העץ הנדיב מאת של סילברסטיין

---

את הספר הזה הכרתי כמובן בילדות המוקדמת, ונטען שהוא מדבר על אהבת ההורים לילדיהם, שהיא הענקה בלי גבול אפילו שהילד מתרחק ולא באמת רוצה בקשר אלא רוצה בתועלות הנובעות מן הקשר עם העץ.

בזמן האחרון התחלתי לשמוע שוב שירים מפעם ולקרוא ספרים שכבר קראתי, וראיתי כמה שהחשיבה שלי השתנתה לכיוון של הדדיות.
לדעתי האישית לכל אחת מן הדמויות - הילד והעץ, יש את המקום שלה בסיפור, אך המקום הזה משתנה. זה לא שהילד תמיד בא לבקש משהו, זה החיים שמתקדמים, וההתרחקות של הילד אולי גם נובעת מבושה ומרגשות אשמה שהוא לא יכול להביא משהו משמעותי לעץ, וכמו שהעץ מוצא פתרון כי הוא כבר מבוגר יותר מהילד ויש לו את הפרספקטיבה - כך גם הילד מביא דבר אך לא גשמי. הילד מביא את התשוקה שלו לחוות את העולם, את כל התאווה לידע שהעץ כבר יודע, כמו בסיפור אדם וחווה.
מה שעניין אותי בסיפור הוא שהילד תמיד רוצה משהו, מתוך עצמו. העץ לא רוצה משהו ספציפי אלא מחכה, העץ נשאר במקומו והילד יודע היכן למצוא אותו.
זו ברית של שניהם, חלוקת תפקידים שהתגבשה ושזר לא יבין.

כי אם הילד רוצה להתחתן בשלב מסוים בספר אז למה בעצם הוא פונה לעץ שיעזור לו עם רכישת הדירה ולא מתייעץ עם בת זוגו או עם הוריה?

לדעתי הילד הזה הוא לא ילד גנרי, הוא ילד ספציפי שנוהג באופן הזה, וזהו סוד קסמו של הספר. הוא בלתי צפוי, והקוראים, כמו העץ, לא בטוחים מתי הילד יבוא הפעם.
לא בטוחים מה הוא ירצה בעצם...
הקשר בין הילד והעץ מעניין כי בדר"כ חברים דומים זה לזה, אך פה הסיפור נשען על חברות שהיא בין שונים.
הטיפוס של הילד הוא יותר הרפתקן, הוא רוצה לראות דברים בעיניים ולא יחשוב על רעיון כמו לכרות ענפים ולעשות מהם סירה, משום שהוא יותר מצפה לכיף שבלשוט בסירה מסביב לעולם, ופחות אוהב להתעסק בחישובים פרקטיים כמו העץ.

ואילו העץ רואה בילד כל הזמן את אותו הילד, ושואל אותו אם הוא רוצה להמשיך את מה שהפסיקו בפעם הקודמת, כדי להתחיל ממשהו.
הילד משתנה וגדל אבל הוא גם נשאר אותו הילד, והעץ מזכיר לו את כל הדברים שהוא רצה פעם, את כל הקשר ביניהם ואת הדברים שעברו יחד, כדי שלא ישפוט את העץ ואת עצמו לחומרה.

שלא ישאל את עצמו למה לעץ הזה אין ענפים אלא ייזכר בכיף שהיה בלשוט בסירה...

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על העץ הנדיב