ביקורת ספרותית על העץ הנדיב מאת של סילברסטיין
ספר מעולה

---

היופי של הספר טמון בתהליך שעובראיתו הקורא במהלך השנים. בתור ילדים הבנו בפשטות את הספר ואת עלילתו, הכרנו כבדרך אגב את שורותיו הקצרצרות. אך בכל שנה אנו מגלים באופן יסודי יותר את מורכבות הספר בפשוטותו- המורכבות שבנאמנות, המורכבות שבאושר. העץ תורם את כל כולו, מנטרלית ואף פיזית לילד הצעיר שמזדקן. בגילאי החטיבה התחתונה אנחנו מתחילים לחשוד בטיפשותו של העץ, ושואלים: "העץ חסר גבולות?", ובתור בוגרים אנו מתחילים לשאול את השאלה "מי הפסיד, הילד או העץ?" במה שונה מטרתו של העץ בלהפוך את האדם למאושר בכל אמצעי, ממטרת התרימה לחברה? והאם כשהעץ הפסיד את גופו הרוויח את מטרתו, שהיא טובת האדם? או שמה הילד הוא זה שהאושר היה מונח לו מול העיניים אך רק בסוף הוא ידע שובע?.

» ביקורות נוספות של אלגנט
» ביקורות נוספות על העץ הנדיב