ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 22 בספטמבר, 2012
ע"י pen
ע"י pen
"התיקונים" זה שם הספר, אבל הרבה מהם לא מצאתי בו.יש הרבה עיסוק בנסיונות לא מוצלחים לתקן אבל שום דבר לא משתפר. זהו ספר על מצב אנושי לא תקין. מוטיבים שחוזרים שוב ושוב הם זוהמה,(בבית, בגוף ובתחושת הנפש),גועל,דחיה,ניכור התעללות מוסווית,אומללות, בדידות,שיעמום, נקמנות שינאה מוסתרת,(האם נשארו עוד מילים שלליות)? משפחה לא מתפקדת בעליל. כל בני המשפחה הזאת הם בעלי פוטנציאל ויכולת גבוהים אך מבוזבזים. איניד אם המשפחה חיה בהכחשה מוחלטת, שמוקצנת לעת זיקנה, כאשר המציאות של חייה הופכת בילתי נסבלת, ע"י התמכרות לסמים קשים שאותם צרכה גם כן מתוך הכחשה של מהותם. כל חייה נסתה לחנך את ילדיה ולהשתיק את חוסר סיפוקה והנאתה מנישואיה רק בכדי שחייה יראו כמו התגשמות החלום האמריקאי,(משפחה למופת, הצלחה כלכלית,התנהגות תיקנית...). אף אחד מילדיה, שלושה במספר, לא צמח לבגרות כמודל לאידאל. בעצם כולם הכזיבו אותה ואת עצמם. בביתה של איניד, אגירה קמצנית של דברים לא נחוצים יוצרת חסימות וסטגנציה,(לפי לפאנג שוואי), ובהתייחסות לזה אומרת לה ביתה דניז "חיידקים אנאירובים יכולים להרוג" (עמ' 603) יש למשפט הזה משמעות גם מעבר לעובדה המדעית. תחושות אשם גם הן מוטיב חזק בספר ומופיע בעיקר אצל הילדים. הרוך והחמלה במשפחה הזאת הם בגדר משאלה, משא נפש, רצון וכוונה לא ממומשים. אף אחד מהילדים לא ממש רוצה לטפל באב חולה. איניד חווה לראשונה גאולה כשבעלה יוצא מהבית, וגם בעצם מחייה,(מצב מוכר), יש עוד דברים שאפשר להגיד על הספר הזה.אבל אסתפק בזה. הידידות הגדולה בין ג'ונתן פראנזן לדיוויד פוסטר וואלאס ניכרת בבחירת הנושאים להתיחסות אך יש שוני גדול בכתיבה, באופן הביטוי שלהם. כדאי לקרא את "ילדה עם שיער מוזר" אני אישית מעדיפה את וואלאס. אין ספק שהדיכאון שהוביל אותו לאבד עצמו לדעת השפיע על ידידו הטוב פראנזון.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
