``תודעתו של זנו`` הוא סיפורו של ``אנטי גיבור`` טיפוסי של המאה העשרים. זנו קוזיני, הרודף לשווא אחרי שלוות נפש. הספר כתוב בלשונו המיוחדת של סבבו, שהיא מרושלת משהו ולעתים מסורבלת המשקפת נאמנה את עמידתו של המחבר בשולי העולם הספרותי ``הרשמי`` ואת סלידתו מכל אסתטיזם סגנוני. בלשון זו מעלה זנו את זכרונותיו. בעקבות טיפול פסיכואנליטי שהחל בו ושלעולם לא יסיימו. זנו הוא אדם שאיננו מסוגל לחיות ``כמו כולם``, אדם הבוחן ומנתח את החיים במקום לחיות אותם. הוא מסתתר מאחורי מסך כבד של העמדת פנים ומעשי ליצנות ומערער על כל הערכים המקובלים בכוחה של אירוניה הרסנית, שהיא צדה האחר, הקליל-לכאורה, של תחושת הטרגיות הטבועה בעצם הקיום האנושי. איטאלו סבבו (1928-1861), הסופר היהודי-איטלקי מטרייסטה, שהיה אלמוני כמעט עד סוף ימיו, זכה להכרה ספרותית הודות לידיו ג`יימס ג`ויס והמשורר אוגניו מונטאלה, כאשר פרסם, בשנת 1923, את הרומן השלישי שלו - ``תודעתו של זנו``. מאז יצאו לו מוניטין של יוצר גדול ומקורי, והיום הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בסיפורת האיטלקית המודרנית.

אִיטַלוֹ סבֶבוֹ

איטלו סבבו (Italo Svevo, שם שפירושו "איטלקי-גרמני") הוא שם העט של אהרון אֶטורֶה שְׁמִיץ (Aron Ettore Schmitz;‏ 19 בדצמבר 1861 – 13 בספטמבר 1928), סופר איטלקי ממוצא יהודי. ספריו: סבֶבוֹ פרסם באיטלקית כעשרים כרכים של סיפורת, מחזאות ופרוזה נסיונית. לעברית תורגם רק חלק קטן, אבל חשוב, מיצירתו (ספריו בעב... המשך לקרוא

שם הספר
גבר מזדקן - ספריה לעם #137
זקנה
מסע סנטימנטלי קצר
הסיפור של הזקן הטוב והנערה היפה