אתחיל בזה שהשם של הספר באנגלית מוצלח הרבה יותר."Wanthng" "בנפש חסרה" נשמע לי מוזר ולא ברור. השם באנגלית משמעו רוצה, ליקוי,חסר, קולע לתוכן שנכתב באופן שהימם אותי. חסר כ"כ עמוק באהבה ומגע אנושי חומל וכבלים של אמונות ודעות שיצרו מצבים בלתי אפשריים לקיומה של שמחה בחיים ותחושת חופש. הכל יצא מעוות. החזק כופה את רצונו על החלש באכזריות בלתי נתפשת מתוך אמונה שזה מה שיביא את האושר לכולם,שזו הדרך לזכות באהבת אדם ואלוהים שזה מה שראוי לעשות. הספר בנוי משתי עלילות. אחת בראשית ההתישבות האמפריליסטית של האנגלים באוסטרליה ובנסיונות האכזריים לדכא ולאלף את הילידים האבוריז'ינים. אישה חשוכת בנים מהאצולה הבריטית שבעלה נשלח למשול באי ואן דיאמן מתאהבת בילדה אבוריג'ינית קטנה ומאמצת אותה. רצונה האמיתי היה לזכות בילד באהבתה של הילדה ולאהוב אותה, אבל אותם כבלים חברתיים ותודעתיים לא מאפשרים לה לקיים את רצונה הטבעי האמיתי והיא מסווה אותם בתואנת ניסוי חברתי ל"ביות" הילדה ניסוי שהסתיים בטרגדיה איומה לאם לילדה ולאב. במקביל מספר ריצ'רד פלניגן את סיפור חיו האישיים של הסופר צ'רלס דיקנס באנגליה.(החיבור בין שני הסיפורים שאוב עד כמה שהבנתי מדמיונו של הסופר אך רוב הפרטים מתאימים לביוגרפיה של דיקנס). גם בסיפור הזה כמיהה לאהבה כבלים, סבל ואכזבה. בספר מובעת הדעה שהפרא נבדל מאיש תרבות בזה שאינו משתלט על על תשוקותיו שהוא אמפולסיבי. פלניגן שואל בספר "האמנם"? והאם הנסיון ל"תרבת" את הפראים הוא נחוץ ומועיל להם לפרא ולמי שמחשיב עצמו תרבותי.
הספר כתוב חזק ונוקב וללא רחמים. כשסיימתי לקרא הרגשתי בברור את הטלטלה.

אתחיל בזה שהשם של הספר באנגלית מוצלח הרבה יותר."Wanthng" "בנפש חסרה" נשמע לי מוזר ולא ברור. השם באנגלית משמעו רוצה, ליקוי,חסר, קולע לתוכן שנכתב באופן שהימם אותי. חסר כ"כ עמוק באהבה ומגע אנושי חומל וכבלים של אמונות ודעות שיצרו מצבים בלתי אפשריים לקיומה של שמחה בחיים ותחושת חופש. הכל יצא מעוות. החזק כופה את רצונו על החלש באכזריות בלתי נתפשת מתוך אמונה שזה מה שיביא את האושר לכולם,שזו הדרך לזכות באהבת אדם ואלוהים שזה מה שראוי לעשות. הספר בנוי משתי עלילות. אחת בראשית ההתישבות האמפריליסטית של האנגלים באוסטרליה ובנסיונות האכזריים לדכא ולאלף את הילידים האבוריז'ינים. אישה חשוכת בנים מהאצולה הבריטית שבעלה נשלח למשול באי ואן דיאמן מתאהבת בילדה אבוריג'ינית קטנה ומאמצת אותה. רצונה האמיתי היה לזכות בילד באהבתה של הילדה ולאהוב אותה, אבל אותם כבלים חברתיים ותודעתיים לא מאפשרים לה לקיים את רצונה הטבעי האמיתי והיא מסווה אותם בתואנת ניסוי חברתי ל"ביות" הילדה ניסוי שהסתיים בטרגדיה איומה לאם לילדה ולאב. במקביל מספר ריצ'רד פלניגן את סיפור חיו האישיים של הסופר צ'רלס דיקנס באנגליה.(החיבור בין שני הסיפורים שאוב עד כמה שהבנתי מדמיונו של הסופר אך רוב הפרטים מתאימים לביוגרפיה של דיקנס). גם בסיפור הזה כמיהה לאהבה כבלים, סבל ואכזבה. בספר מובעת הדעה שהפרא נבדל מאיש תרבות בזה שאינו משתלט על על תשוקותיו שהוא אמפולסיבי. פלניגן שואל בספר "האמנם"? והאם הנסיון ל"תרבת" את הפראים הוא נחוץ ומועיל להם לפרא ולמי שמחשיב עצמו תרבותי.
הספר כתוב חזק ונוקב וללא רחמים. כשסיימתי לקרא הרגשתי בברור את הטלטלה.