ביקורת ספרותית על סלסטינו לפני השחר - אלדורדו ספרות לטינו-אמריקנית חדשה #011 מאת רֶיְנַלְדוֹ אָרֵנָס
ספר טוב

---

לספר "סלסטינו לפני השחר" אין סוגה מוגדרת שאליה אפשר לשייך אותו, כי הוא רצף או זרימה של מחשבות, רגשות וחלומות המתארים מציאות קשה מאד של עוני,רעב,אלימות טרוף ויאוש
אך גם כמיהה לאהבה ולחמלה בתוך המשפחה. כל הספר כתוב מנקודת מבטו של ילד שחלומותיו ודמיונו מתערבבים עם פנטסיה קסומה שבה מכשפות, שדונים, הטבע ובעלי חיים, (פעמים רבות מהסוג שבד"כ מרתיע, כמו צרעות תיקנים לתאות וכד')וכן בני דודיו המתים. כל אלה באים לעזרתו של הילד ששמו לא ידוע אבל יש לו אחיין/כפיל בשם סלסטינו. סלסטינו זה אין לדעת מיהו, היה או לא היה, אך כמו הילד הוא נרדף וחווה אלימות במשפחה אך לא כואב אותה יש לו יכולות השתנות שלילד אין. הילד אוהב אותו כאילו היה אחיו התאום ולפעמים נדמה שהוא מחיה אותו מתוך טראומת מותו, קשה לדעת בבירור. הסיבה שלא נטשתי את הספר היא שלמרות כל מה שכתבתי ואין ממש עלילה, הוא נוגע ללב מפתיע ביכולתו לעורר הזדהות עם הרגשות העמוקים והכמוסים ביותר. ומבעד לכל הצעיפים הוא כ"כ אנושי. אולי הוא מתחבר באיזה אופן לתת מודע אוניברסלי. קטעים בספר כתובים כשירה ממש. הספר עוסק הרבה במוות ובקשר שלא ניתן לפרום, עם החיים. מי שיקרא קצת על הסופר וקורותיו לא יתקשה למצא חיבורים והקשרים למה שכתב. הספר מפעים ואני ממליצה לנסות גם למי שכל מה שכתבתי לא נראה לו/לה יש מצב שתופתעו.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על סלסטינו לפני השחר - אלדורדו ספרות לטינו-אמריקנית חדשה #011