» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (62):
יד שניה,
בגרות בספרות,
קריאה - מבוגרות.ים,
סיפורת - מקור - עוד,
RTBCPT3,
אמנות,
זלי תקרא בהמשך,
למכירה עד 20 ש'ח,
ספרות מקור ,
למכירה עד 10 ש'ח ,
רשימת המשאלות - מקור,
נטשתי,
* ספרים (כללי),
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
א,
ספרות מקור,
A12,
MEGA SALE ספרים במבצע 3 ב50שח ומשלוח חינם,
יותר מדי ספרים שאני רוצה לקרוא,
מהמשובחים,
שוכב על המדף ומחכה שיהיה לי זמן אליו,
קניתי ועוד לא קראתי,
מה שמחכה לי על המדף בבית,
מחכים על המדף,
מרץ 2010,
ספרים שאני רוצה לקרוא ,
מעוניינת להחליף,
רותם ,
ספרים למכירה,
רשימת קניות,
שם של מישהו / הקדשה,
רטיבות,
תומחר ,
B9,
ספרים שרוצה לקרוא,
ספרים שהתחלתי לקרוא,
ממתינים על המדף,
הספרים שאני מתכננת לקרוא,
רשימה,
ספרים שקראתי ואהבתי,
תמרה,
נקראו ,
מאד רוצה לקרוא,
ספרים שקראתי,
ספרים שקראתי,
עותקים כפולים (אישי),
קריאה עונתית ,
למכירה ב 25 שקלים,
מועמד,
זנחתי באמצע,
אמנות - דרמה,
רשימת קריאה של חמדת,
= ספרים שעניינו אותי ואין לי אותם =,
נו, זה...איך קוראים לזה?..,
ספרות מקור ,
אמנות - דרמה, קולנוע ותאטרון,
1ד-סלון,
אני מקווה,
מושאלים כעת,
מעניין...,
רשימה,
ה.ס. 2425 2210- 5697,
עוד ...
|
|
1.
|
|
"תמרה היתה אהבת נעורי ובת זוגי הראשונה. היום היא גיסתי.
זמן לא רב אחרי שנישאה לאפרים התחתנתי עם רננה, אחותה, ומאז, כבר עשרים שנה, אני אורח קבוע בבית שלהם".
כך נפתח 'תמרה', הרומאן החדש של יוסף בר-יוסף, ובמרכזו סיפור חייהן של שתי המשפחות, החל ממשפטו ומאסרו באמצע שנות ה-50 של מוסיק, קצין המשטרה הבכיר, אביהן הנערץ והאהוב של תמרה ושל רננה, ועד לחגיגת ליל העצמאות של שנת 1975, כאשר מצטרף אליהם האלוף הידוע במילואים, שיודע את האמת ה"אמיתית" שמאחורי ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים, וסוחף אחריו את תמרה אל עומק הבאר הנטושה.
בדומה לשני הרומאנים הקודמים של בר-יוסף, 'לא בבית הזה' (הספריה החדשה, 2007) ו'למי אכפת מחלומות' (זמורה-ביתן, 2009), שהתקבלו בהתלהבות, גם 'תמרה' עוסק ביחסי הורים וילדיהם, בעניינים של חרפה וכבוד ואהבה, וגם במוזיקה, הרבה מוזיקה.
אבל הפעם מדובר ברומאן חברתי אקטואלי יותר.
הוא נוגע בכמה מן העצבים הנסתרים בהווייתה של הנפש הישראלית, ואפשר לומר של הישראליוּת בכלל, ובעיקר בגילויים של התשוקה ו/או היוהרה לגעת בנשגב, שנדמה שכל גיבורי הרומאן מבורכים בה או נגועים בה, והיא נגלית לנו לעתים כשהיא בוראת יופי וגדולה ולעתים כשהיא הרסנית.
איכויותיו הספרותיות של הרומאן, וטווח ועומק הנושאים שהוא עוסק בהם, מעמידים את מחברו בשורה הראשונה של הסופרים הישראלים.
הסיפורת של בר-יוסף פשוטה לכאורה, מספרת סיפור מתח פסיכולוגי-קיומי בשפת בני אדם ובטון דיבורי.
זוהי סיפורת דיאלוגית, "מכניסת אורחים" וידידותית לקורא.
אבל עם זאת היא גדושת סתירות, משופעת באפקטים קומיים, שנונה ואפילו נשכנית.
'תמרה' הוא הרומאן הבשל ביותר של יוסף בר-יוסף, חתן פרס ישראל ומחזאי מוערך בארץ ובעולם.
הוא מענג ומצחיק, מנסח שורת מצבי יסוד בחיינו כאן ועכשיו, אבל גם מציב מול פנינו, כשאנחנו לא מוכנים, מראה מלוטשת.
הרומאן ראה אור בשיתוף הוצאת כנרת זמורה-ביתן, בעריכת יגאל שוורץ....
|
|
2.
|
|
עוד לפני שהוא רואה אותה אוהב מאיר רותקו את צילה, בת זוגו בעבר של יואל קיכלר, שאותו מאיר מעריץ. הוא נושא אותה לאישה וגם מצליח ונעשה שותף של יואל, בעל אופטיקה משפחתית רבת דורות בלב תל אביב, השקועה בחובות בגלל חלומותיו של יואל לעשות סרטים. עם הפגישה המחודשת עם צילה, מגלה יואל, שהתחתן בינתיים, שהוא אוהב את צילה יותר מאי פעם, אהבה שיש בה גם תשוקה וגם כמיהה לתיקון ולחיים של אמת.
לעומת יואל המבוסס מאיר הוא אופטומטריסט מתחיל, שצמח מיתמות ומעוני. המאבק בין הגברים על האישה שהם אוהבים הוא גם מאבק בין שני עולמות, בין ה"רעבים" לבין ה"שבעים". לוקחות בו חלק דמויות נוספות, לא צפויות ויחד עם זה אמינות וחיות. אמהות, אהובות, עובדות זרות, שתי זונות, וגם איש מיוחד אחד מרוסיה. לוקחים בו חלק נכבד, בעלילת משנה פלאית, גם אדון חיים, מלווה בריבית נוטה למות, בעל עין אחת, ודוּדוּ בעל הצוואר הארוך, שניקר את עינו של אדון חיים במריבת נערים, ועכשיו הוא ממושכן לו, כולו.
למרות המאבקים זקוקים הגיבורים זה לזה. הם מכאיבים, בוגדים ומשקרים, בעיקר לעצמם, וגם מגלים נדיבות וחמלה. כל זה בעלילה דרמטית, שמתחלפת ברגעים של ליריות, לא נרתעת מקונפליקט, מפתוס ומרגש, ובזכות האיפוק, הרגישות וההומור לא גולשת לרגשנות, ומשום כך היא מרגשת באמת.
יוסף בר יוסף, חתן פרס ישראל, מחזאי מוערך מאוד בארץ ובעולם, הוא רב־אמן בעיצוב סיטואציות קיומיות, שהן גם מצחיקות וגם משכנעות מבחינה פסיכולוגית, בלי לגלוש ולו לרגע לפסיכולוגיזם. הוא מתמרן כמו לוליין המהלך על חבל גבוה, השומר על שיווי משקל מדויק להפליא בין כוח המשיכה של המציאות האפורה והמכבידה לבין הכמיהה להמריא אל מחוזות שמעבר. כתיבתו המדויקת ודימוייו המפתיעים הופכים את הריאליזם שלו לשירה של ממש.
למי אכפת מחלומות הוא הרומן השני של יוסף בר יוסף. הרומן הראשון שלו אחרי שנות מחזאות רבות, "לא בבית הזה" ("הספרייה החדשה", 2007), זכה להתקבלות נלהבת ביותר.
יגאל שוורץ...
|
|
3.
|
|
בסוף הקיץ חוזר פתאום אביו של עמי, עמנואל רבינזון (המכונה מָנוּ), משנתיים בניו-יורק – איש כבן 65 במשבר, על סף אובדן כל נכסיו.
ביום ובלילה הארוך והסוער שלאחר שובו – שבהם מתרחש בקצב מואץ רובו של הרומאן – מתחוללת שורת תסבוכות בתוך המשולש הכולל את האב, את בנו עמי, ואשה צעירה בשם נימי.
דומה שאל היממה הטעונה הזאת זורמים כל חייהם של השלושה עד כה, ומכאן יימשכו חייהם בשלושה אפיקים חדשים, יותר או פחות.
לעומת מָנוּ , הדון ז'ואן שהיו לו 109 נשים בחייו, ובכך הוא משיג את הסבא אריך, הדוקטור היפה והגנדרן של תל-אביב הקטנה בשנות השלושים – עמי, שבנערותו היה עֵד לבגידות של אביו ולכאבה של אמו, נשאר בתול עד גיל 29; וגם אחר-כך הוא חולם על אהבה אחת טהורה וגדולה, שאין מלים לתארה, כלומר, מוסיף להיות מעֵין-בתול עד גיל 36; ואז נקלעת אל הבית הצהוב, הדומה לאונייה, שגרים בו הבן והאב, דיירת חדשה השוכרת את המרתף – נימי.
נימי היא בת בתי אונגרים החרדית בירושלים, שמילדותה חלמה על אופנה, נתפסה בחטאים, ובכל זאת נישאה לרב אלמן זקן, אך לבסוף גורשה ממנו ומירושלים, וגם ילדתה נלקחה ממנה.
בתל-אביב מתחילים להתרקם לאיטם יחסים מהוססים ועדינים בינה לבין עמי. עד שמָנוּ חוזר.
האם לפנינו תחרות בין דון-ז'ואן זקן לבנו הבָּלוּם, על אותה אשה צעירה? בהחלט כן, אבל גם בהחלט לא.
אחרי קריירה ארוכה של מחזאי בכיר כותב יוסף בר-יוסף רומאן ביד כה בוטחת, עד כי אין לו מתחרים רבים אצלנו במיומנות הכתיבה.
מלבד דיאלוגים קצביים מבריקים, הישגו הגדול של הרומאן הוא בתנועה התזזיתית בין החוץ לבין פנים הנפש, ודמויותיו, גם אם הן קומיות, מרגשות בכאבן העדין והצָרוּף, ומעוררות לא רק את הזדהותו של המספר אלא גם את זו של קוראיו. בר-יוסף, חתן פרס ישראל, כותב מחזות מ-1964.
מחזותיו זכו להדים נלהבים מהודו ועד ברזיל, ובעיקר במזרח-אירופה.
"לא בבית הזה" זיכה אותו בשבחים גדולים של הביקורת.
אחריו פרסם את הרומאן 'למי אכפת מחלומות', שהיה לרב-מכר.
...
|
|
4.
|
|
"המסך עולה ואתה תופס: זהו תיאטרון של לחם ומרק... התדהמה חולפת ותחתיה מתגנבת אל הלב ההכרה המבויישת: בכך היה מדובר תמיד, בכך ידובר לעד, כיצד זה יכולנו לשכוח?..." אליקים ירון, "מעריב".
...
|
|
8.
|
|
``זה הים הגדול`` ו``הזהב של אלקה`` שני מחזות חדשנים של המחזאי יוסף בר-יוסף, שיוצאים לאור לפני שהוצגו. שניהם מחזות שעיקרם העולם הישן שנדחה מפני החדש - בתוך המאבק אנשים מתגעגעים לאהבה, כל אחד בגעגועים מיוחדים לו. והגעגועים הם לא רק להיות נאהב אלא גם לאהוב, ואפילו במחיר ההרס. גם אלה, כמו מיטב מחזותיו הקודמים (``טורא``, ``אנשים קשים``, בוצ`ה``, ``הפרדס``), הם מחזות שיש בהם סיפור ומתח, ושיש בהם כאב וצחוק ומסתורין. מחזות שיוצרים עולם מיוחד, בו גם מהדהדות שאלות ומצוקות עכשוויות. הדמויות במחזות אלה אנושיות, מלאות ומורכבות, בעלות ייחוד ולשון משלהן. לשון זו נשמעת כלשון דיבור פשוטה ובו בזמן היא לשון מדויקת וטעונה, שיש בה איכויות שיריות. גם משום כך נועדו מחזות אלה לא רק להצגה על הבמה אלא גם לקריאה....
|
|
9.
|
|
הפרדס שהוצג בתיאטרון "הבימה" הוא מחזהו העשירי של יוסף בר-יוסף המועלה על הבמה. ארבעה אנשים ופרדס, שכל אחד רואה בו מהרהורי ליבו, והוא מעורר אהבה גדולה וגם גורם לחורבנה. זה מחזה על אי יכולת להתפשר, על הזדמנות אחרונה שהוחמצה....
|
|
12.
|
|
אחרי ארבעים שנה שבהן כתב יוסף בר יוסף מחזות שהוצגו ומוצגים בהצלחה בארץ ובעולם, החל בברזיל ובהודו והמשך בעיקר ברוסיה ובמזרח אירופה, ואשר זיכו אותו בפרס הנשיא שזר (1974) ובפרס ישראל (2003), יצאו לאור שלושה רומנים שלו: 'לא בבית הזה' (הספריה החדשה 2007), 'למי איכפת מחלומות' (זמורה־ביתן 2009)ו'תמרה' (הספריה החדשה יחד עם זמורה־ביתן 2010), שהתקבלו בהתלהבות על ידי הביקורת והקוראים.
'הזקן הזה הקירח על האופניים' הוא מעין רומן אוטוביוגרפי, מיוחד ושונה מכל מה שכתב עד עכשיו. עיקרו קטעי זכרונות וחלומות, שהם חלונות שנפתחים לא רק פנימה אלא גם ובעיקר החוצה, אל אנשים אחרים, שחוזרים דרך כל מיני מחילות נסתרות כמו המתים בתחיית המתים. נער המטבח באוניה, סבתא שיינדל, איילה היפה עם הצמה, דורי בן השש־עשרה וחצי שלא יזדקן לעולם – כולם כלואים באיזשהו עולם שמעבר, וכולם מתדפקים.
מדי פעם הם מצליחים להתגנב ולהגיע.
אסף ענברי כותב על הספר
:"זה ספר נדיר.
יש בו יופי לא מיופיָף.
כמו הדוד, שניסה להתאבד בקפיצה מהמלון בכיכר ציון ומאז הוא עולה ויורד בכל צעד־צליעה שלו, כך הספר עולה לגבהים של אהבת חיים ויורד לתהומות של צער.
כמעט בכל עמוד אורבת אנקדוטה חונקת מרוב אמת".
...
|
|
15.
|
|
שלוש הנובלות סביב קשרי משפחה המרכיבות את הטריפטיכון של יוסף בר יוסף מתנועעות הלוך ושוב בין העולם החרדי לחופשי, ודמויותיהן הנכנסות למאה שערים, או יוצאות ממנה וחוזרות ונמשכות אליה, משנות שוב ושוב את הקואורדינטות של חייהן.
וגם כשהן נטועות על מקומן במאה שערים וסביבותיה, הן חריגות שם, ומאפיין אותן איזה תו התנהגות אובססיבי "לא-הולם", כגון: "ואולי זו היתה הפעם הראשונה שאשה מרחה על שפתיה ליפסטיק אדום לוהט במרפסת פתוחה בלב שכונת בתי אונגרין". וכך רווחות בעלילות הדרמטיות שבספר סצנות שערורייתיות, מוזרות.
ביד בטוחה, בתנופה סגנונית אופיינית לו, באירוניה ובהיקסמות אמפתית, מוליך יוסף בר יוסף את הריאליזם התזזיתי שלו, העטוף דוק פנטסטי וגרוטסקי, אשר נובע מן הדמויות האקסצנטריות והיצריות שבמרכז הנובלות.
כוח מניע מרכזי המכונן את ההתרחשויות שבנובלות הוא נטישה או היעדרות או חֶסֶר של הורה – היעדר ההופך לנוכחות נפשית גורלית. כך ב"אבא", שהיא ניסיון של בר יוסף לתקשר מעֵבר לשנים הרבות, בביקורתיות מפויסת, עם אביו הסופר יהושע בר-יוסף, שנטש את אשתו וילדיו וגם חזר. כך ב"בן", אשר בה גולדה, פליטת שואה החיה בצל משפחתה הנעדרת, נאבקת בחשש לאבד את בנה אם אכן יהיה המשיח המתמהמה. וכך ב"סבתא דינה", אשר בה מיכאל, החי בצל אביו שנהרג במלחמת יום הכיפורים, בורח מן האֶרוס לאמונה, מענה את עצמו בנישואים ראשונים ושניים לנשים מכוערות במיוחד, ונעשה אב נוטש המתכחש לחמשת ילדיו.
גוני האדום הרבים, הלוהטים בספר על רקע השחור והלבן האחידים של העדה החרדית, מתקשרים בעלילה לחריגוּת, לארוס ולסכנה, אך גם, מצד שני, לדם המאחד משפחה וליין ה"קידוש" המשפחתי, ובכך הם משקפים בתמציתיות את המתח המרכזי שבספר....
|
|
19.
|
|
אב קשיש, בעבר רודף נשים, בן רודף טוהר וגרושה צעירה, בת למשפחה חרדית מירושלים, הם גיבורי המחזה "לא בבית הזה", ואִתם חנה לוין בת התשעים ושש, שמספרת שהיא בת תשעים וחמש "כי לא נעים לחיות כל כך הרבה". פעם הייתה אחות פרטית וקראו לה "האחות הבתולה" – אף־על־פי שממש לא הייתה בתולה. אם רוצים, דווקא האב רודף הנשים הוא הבתול, בעצם.
המחזה "השמנה והרזה" מתאר מאבק על אישה, צילה השמנמנה, שמאיר, שעלה מאשפתות, מתאהב בה אחרי שיואל, האופטיקאי הבכיר, זרק אותה לטובת תל אביבית רזה ואפנתית. דווקא כשמאיר זוכה בה יואל משנה את דעתו, עוזב את אשתו ומנסה לחזור אליה, והכול נחשף יחד עם הצוואה המדהימה של המלווה בריבית שתום העין.
במחזה "תמרה" אישה יפה ומיוחדת שלבה נמשך אל הנשגב שולחת את הבת שלה לשלוש שנים קשות בג'וליארד. היא לא רואה מי הוא באמת האלוף במילואים, האלוף היפה הצולע, שבא להפיץ את "האמת האמתית" על מלחמת יום הכיפורים. את סופה לא נגלה עכשיו…
שלושת המחזות האלה נכתבו קודם כרומנים והתקבלו בהתלהבות.
המחזה "חשק" נכתב בשביל השעשוע, ולא רק.
המחבר הלוא הוא יוסף בר יוסף, חתן פרס ישראל למחזאות. מחזותיו מוצגים באחרונה בחו"ל, בעיקר ברוסיה....
|
|
