שוב שלפתי מספריתי ספר שעלילתו קורת על אי, ללא כוונה מודעת, אבל אי אפשר להתעלם מזה. היות האדם אי זה רעיון שלא מעט דנו בו ובכל זאת כל אי ויחודו. בנובלה הזאת, המקסימה בעוצמתה, אור השמש הבוהק, המסנוור, החום הקשה מדגיש על רקע הצללים הכהים את קווי הריקמה העדינים והמדויקים של הנפש. אבא חזק וחסון בזכרונו של בנו חוזר לאי ילדותו שאהב כדי להפרד לפני מותו מסרטן סופני. הבן השבחיו הרחיק מהאי לקרירות ההריםלווה את אביו ונמצא בפחד וחרדה כמעט פאניקה ממצבו של אבייו. גם כאן האב הגוסס מחנק נישאר שלו וחסון לעומת חולשתו של הבן.מעין מענה לניגודי האור והצל החדים של האי. "האי" הזה, הוא מעשה אומנות מושלם לא כדאי לפספס.
