הביקורת נכתבה ביום שני, 16 בנובמבר, 2015
ע"י אודי
ע"י אודי
ברוכים הבאים למשפחת למברט. האב אלפרד חולה בפארקינסון ועומד על סף כניסה לשטיון או אלצהיימר, הוא אוהב את אשתו אבל שוכב איתה רק כשהיא ישנה או מעמידה פני ישנה. אשתו איניד רוצה רק לצאת לשייט אחרון בניו יורק לפני שתודעתו של בעלה תמחק לצמיתות. ועוד בקשה קטנה בליבה: לאחד את המשפחה כולה לארוחת חג מולד אחרונה בהחלט.
תכירו את הבן צ'יפ תסריטאי כושל ומורה מחליף בתיכון שמפוטר ביום שמלאו לאביו 75. הוא יגיע עד ליטא ירוויח הרבה כסף אך יחזור בלי כלום.
אחותו דניז היא יפהפיה אמיתית. היבשושיות של האקדמיה דחפה אותה לעשות את מה שהיא באמת אוהבת. לבשל ולהאכיל אנשים. אך החיים כשפית מזמנים לה מפגשי אהבה מתישים עם נשים וגברים. חלקם נשואים. היא אפילו מקיימת רומן עם בעל ואחר כך עם אשתו.
גרי האח הבכור חי בשלווה יחסית עם ילדיו ואשתו קרוליין עד שטלפון מאמו, המזמינה אותו במחוייבות בלתי ניתנת לסירוב, לארוחת חג מולד משפחתית מציף את אותו בדיכאון שכל כך היטיב להדחיק.
הדמויות מלאות ושופעות יצרים, פחדים ורצונות חצי ממומשים. הם מתחבטות עם עצמן ועם בני משפחתן כמו עשים ענקיים ליד עששית בוערת.
הדיאלוגים סתומים, בלתי מוגדרים ממש, והמספר הכל יודע מכביר מילים, נוטה לטכניות, חולש על הכול בציניות וביבשושיות רשעית.
לעיתים צצה חמלה מודחקת.
מהם התיקונים אותם מבקשות הדמויות? והאם תיקונים פרושם סוף או התחלה של קלקולים חדשים?
יצירת מופת.
11 קוראים אהבו את הביקורת
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
