ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 30 ביוני, 2014
ע"י zooey glass
ע"י zooey glass
הספרות היא, למעשה, תרמית. את העובדה הזו, הידועה היטב, אנחנו מדחיקים ללא הרף ומתעצבנים כשהאשליה נשברת. צריך להיות חוצפן לא קטן או שרלטן לא קטן כדי להעז לכתוב סיפור לא אמין. 'לא אמין', למעשה, הוא אחד החטאים הגדולים ביותר בהם אפשר להאשים ספר (בייחוד לנוכח המציאות שהוכיחה כבר שגם ההזוי ביותר ככל הנראה התרחש). אבל יש עוד דרך לשבור את אשליית הספרות, דרך נוספת להזכיר לנו שמדובר בתרמית והאנשים האלה לא היו מעולם והדברים האלה לא היו מעולם והדרך הזו לא פחות פושעת ולא פחות שרלטנית ופראנזן, לאכזבתי, חוטא בה וכמו כל ההולכים בדרך זו גם הוא לא טרח (או שכח, או לא חשב שנחוץ או נורא אינטלקטואל) לכסות את המנגנון הרעיוני שהנחה את כתיבת הספר וכך הוא הגיש את הספר, במערומיו התיאורטיים.
הסיפור מתרחש ככל הנראה בניינטיז כשמשפחת למברט כבר התפזרה לכל עבר: הבן הבכור, גרי, התחתן עם אשה ילדותית שירשה מיליונים ולהם שלושה בנים ובית גדול בפילדלפיה. צ'יפ, האמצעי, פוטר רגע לפני שקיבל קביעות אקדמאית ומעביר את ימיו בין בטלה להרס-עצמי בדירתו בניו-יורק. הבת הקטנה, דניז, חיה גם היא בפילדלפיה, ועל עובדת היותה שפית מצליחה מצל החשד שככל הנראה היא מנהלת רומן עם גבר נשוי. כך שאין פלא שאיניד, האם, דואגת כל-כך ורוצה ללכד את המשפחה לחג-מולד אחד אחרון בבית המשפחה בסנט-ג'וד במערב התיכון, כשעוד ניתן איכשהו לקיים התכנסות כזאת וכשבעלה חולה הפריקנסון והשיטיון-כנראה עדיין צלול.
אני מוכרח לציין לפני הכל שההתחלה והסוף מאוד מוצלחים והכתיבה לכל אורך הדרך מענגת. וכאן המקום להרחיב על ענין השקיפות: פראנזן לקח על עצמו משימה שאפתנית לנתח את החברה האמריקאית, לחבוט בה ולהגחיך אותה, וככל הנראה זו הצרה: הוא ניגש למלאכה עם סקיצה רעיונית ועליה תפר את משפחת ברגלנד ושות'. האג'נדה הפוליטית שלו בכל הנוגע לכלכלה האמריקאית והקפיטליזם האמריקאי והאקדמיה האמריקאית והחברה האמריקאית מוגשת בצורה כל כך גולמית לעיתים שלא יכולתי שלא לגחך. מעבר לכך, קורות חייהן של דמויות מסוימות מוגשות כמו מצע אידיולוגי מטופש. ויש כאן מקום להרחיב גם על אופן התיאור והדימוי שלו: מכני, מדעי, מקצועי. הוא קורא לפרטים בשמות המדויקים שלהם, שמות שאם אתם לא עוסקים במלאכה (רפואה, צילום, אקדמיה, בנייה, תיקון אזעקות) לא תבינו את כוונתו. כן, לרוב זה עובד נפלא, אבל כשזה לא עובד – זה, שוב, מגוחך, ושלא נאמר 'פוקואיסטי'.
ולמרות כל זה אני לא מצטער שקראתי. זה ספר טוב בסופו של דבר ובחלקיו המוצלחים הוא ממריא לגבהים משובחים, המזגזגים בין סאטירה כואבת לריאליזם מבדר. וישנה גם הידיעה שב'חירות', ספרו הבא, כל הפגמים האלה הולכים לעזאזל, היומרה שלו מתעדנת, התפרים העלילתיים נעשים ביד אמן והמנגנון הרעיוני מוחבא היטב מתחת לדמויות חיות ונושמות. בעצם, ניתן להגיד ש'התיקונים' הוא סקיצה של 'חירות'. סקיצה מוצלחת, אבל עדיין סקיצה, עם קמטים, קווי מתאר ותיקונים מאוחרים שנעשו בטוש אדום. כשחושבים על זה ככה קל הרבה יותר לסלוח לפראנזן על שהזכיר לי שאת דניז למברט כתב מישהו שרצה מאוד לדון בסוגיות מגדריות כאלה ואחרות; קוסם-ארץ-עוצי שכזה.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
zooey glass
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
צודק, תוקן, סליחה תודה :)
|
|
|
שמול
(לפני 10 שנים)
משפחת ברגלנד היא "חירות" משפחת למברט היא " תיקונים"
אבל אתה לא אשם
|
|
|
zooey glass
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
סוריקטה ורץ - תודה!
סוריקטה - אם טרם קראת את 'חירות' אין שום סיבה שבעולם שזה לא יהיה הספר הבא שלך (וכפי שאני כותב בסקירה שלי על 'חירות' - מומלץ לגשת אליו בלי קריאת המלצות וכריכות אחוריות)
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
ביקרות - טובה על נושא שהוצג באופן מעניין
|
|
|
סוריקטה
(לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
קודם כל, הביקורת מצויינת. ממש.
אלי הוא דיבר בעיקר במישור האישי וזה גם מה שהיה נפלא בעיני, אבל אני מתייחסת מאד ברצינות להמלצה שלך על חירות, למרות שלי, אישית, אין בכלל על מה לסלוח.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
