ביקורת ספרותית על סאפיק - אינקַרסֶרון #2 מאת קתרין פישר
ספר מעולה

---

"הוא פתח את החלון והביט בשמי הלילה. "העולם הוא לולאה אינסופית," אמר. "טבעת מוביוס סגורה, גלגל שאנחנו רצים בתוכו. כמו שמגלה כל מי שנסע למרחקים ומצא את עצמו בנקודת המוצא."
סאפיק המשיך ללטף את החתול הכחול. "אם כך, אתה לא תוכל לעזור לי?"
הוא משך בכתפיו. "לא אמרתי את זה."

סאפיק והמכשף האפל"

אחד מהציטוטים האהובים עלי:)

לאחר שסיימתי את אינקרסרון, מיד פניתי אל סאפיק, ספר ההמשך.
האמת היא שציפיתי לטרילוגיה, כל כך הרבה טרילוגיות יוצאות בזמן האחרון, מאז "משחקי הרעב" ואולי עוד לפני. אבל לא. שום טרילוגיה. הסוף הוא סופי בהחלט.
ואולי חבל שכך.


שוב נכנסתי לעולם המופלא שקתרין יצרה. משתוקקת לדעת עוד, לקרוא שוב על הדמויות האהובות עלי.
ההתחלה של סאפיק יותר טובה מההתחלה של קודמו, היא לא מייגעת ועם זאת היא לא מרתקת. המאה עמודים הראשונים עברו עלי באכזבה קלה.
אבל אחריהם- הוא נהיה מרתק.
הכתיבה כרגיל קולחת וחדה.
לקראת האמצע הוא שוב דועך מעט, למרות שהוא עדיין מרתק.
אבל רק הסוף, המאה עמודים האחרונים, הם אלה שגרמו לי להגיד "וואו".

סקירה קצרה של הדמויות:
פין.
הוא יצא מהכלא אל החוץ. אבל הוא לא מאושר. הוא מבולבל. הוא לא בטוח מי הוא או מה הוא, וגם אני לא הייתי בטוחה, כמו קלודיה, פשוט כי לא ידעתי למה לצפות.
משהו בו חסר לי. האומץ שלו, משהו דעך בדמות שלו. אבל הוא לא השתנה, הוא נשאר אותו האחד. אני אוהבת אותו מאוד.

קיירו, אחיו בדם, בעל העיניים הכחולות. הוא נשאר בכלא; אבוד. בלי אף אחד.
הוא ערמומי, הוא חכם, הוא אגואיסט, הוא מעצבן, והוא הדמות האהובה עלי.
בגלל האומץ שלו, בגלל הנאמנות שלו למי שערבב איתו את דמו. בגלל הגאוניות שלו, אני חושבת שהוא אחת הדמויות החכמות יותר שיצא לי להיתקל בהן.
והוא נשאר אותו האחד.

קלודיה. משהו בה מפריע לי. אני לא יודעת להגדיר אותו. הקור שהיא משדרת. היהירות שלה. משהו בה פשוט מפריע לי. ובכל זאת, אני מחבבת אותה.

ריקס, המכשף האפל.
הדמות השנייה האהובה עלי. הוא ריתק אותי. השגעון שלו, משהו בו גרם לי להישאב לתוך הספר.

אטיאה, העבד- כלב.
היא ערמומית, היא בוגדנית, היא תלותית. המטרה שלה חשובה לה יותר מכל, כך התרשמתי.
ובכל זאת, היא אמיצה. היא טובה.
אז אני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיה.


אני חושבת שאינקרסרון היה טוב מעט יותר. היה בו להט שחסר לסאפיק, ובגלל זה (לא רק) אני לא יכולה להגיד שסאפיק היה מושלם.
אני לא חושבת שהסופרת עשתה טוב שהיא לא כתבה טרילוגיה, ולמרות זאת, אני לא שופטת אותה עלזה, אני מעריכה אותה- כי לא הרבה סופרים נוהגים כך.
היו כל כך הרבה כיוונים שהספר יכל לקחת, אני יכולה לתת אלף רעיונות לסוף.
אני רוצה לדעת מה היה קורה אם אינקרסרון היה יוצא החוצה.
זה הסוף שאני הייתי כותבת.
הסוף של קתרין היה לא פחות טוב (הרעיון שמכיל אותו), אבל הוא לא היה מה שרציתי.
ובכל זאת הוא מעולה.(:

סאפיק. הוא לא מצוין. אבל מגיעים לו חמישה כוכבים.

דבר אחרון אחרי הביקורת המייגעת הזו:
רוצו לקרוא!!!!!!

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על סאפיק - אינקַרסֶרון #2