ביקורת ספרותית על תחושה של סוף מאת ג'וליאן בארנס
ספר טוב

---

את הספר הזה קראתי בנשימה עצורה, לא יכולתי להניח אותו,ולא, הוא לא קל. הספר גרר אותי עם הסיפור שלי לאורך כל השורות. "תחושה של סוף", כך נכתב בגב הספר,(אני מצטטת כי אני לא יכולה להגיד את זה יותר טוב או אחרת), "הוא רומן מדויק ורב עוצמה העוסק בזיכרון,בתודעה, בחרטה ובתשוקה ובאופן שבו הם משפיעים זה על זה ומהדהדים זה את זה". אמת, הספר מטלטל ולא מרפה. תוך כדי קריאה חרשתי את חיי שלי ובדקתי את הפרושים שנתתי לעצמי כדי להסתדר איתם ולכן הקריאה בספר לא קלה. הספר הקודם של בארנס שקראתי, "אין מה לפחד" עוסק במוות אך הקריאה בו הייתה קלילה בהרבה היה בה הומור היתה שנינות. כאן יש חשבון ולזה הוא מתיחס "ברצינות" גמורה ללא הקלילות הנעימה בספרו הקודם.
בארנס מציין את ההבדל שבין החיים לאומנות "קטנוניות החיים שהאומנות מאדירה אותם". זה הזכיר לי את השיר "רומאו" ששרה יהודית תמיר, שירם של פוליקר וצרויה שלו.
סגרתי את הספר בעמודו האחרון בתחושה שחוויתי עמוק מה שהסיפרות ואומנות בכלל אמורה לגרום לצורך אותה... אני צריכה זמן לעיכול כי כרגע זה מכביד על הסרעפת וזו לוחצת על הלב.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על תחושה של סוף