ביקורת ספרותית על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון
ספר לא משהו

---

ספרים תוצרת שוודיה גורמים לי להבין שגברים שוודים הם קרים אלימים ואכזריים, שאופנוענים משתייכים כמעט תמיד לאירגוני פשע, שכמעט כל אזרח ללא דעה פוליטית ולא שפר מזלו ימצא בבית משוגעים או יעבור התעללות מינית כלשהי במהלך חייו, שבשוודיה הרוב הגדול הם גזענים שונאי זרים נשים ודעות פוליטיות שונות משלהם, שוטרים הם חסרי תועלת, הממסד וכל הקשור לעובדי ציבור- רקובים ואכזרים, אוכל ושתייה הוא עיקר חייהם ואני יכולה להמשיך אבל המסקנה ברורה- אני לא חושבת לבקר בשוודיה.
וגם התחלתי להבין מה המתנדבות חיפשו כאן כשבאו לפנות את החרא של הפרות קיבוצים- יש פחות מסריח ממה שהיה להן בבית...
תמיד חשבתי שיש לי קצת חוש הומור. סיפור מצחיק עד לדמעות? לא אותי. אולי הפייטונים וסת' מקפרליין שיבשו את דעתי?
סיפור מיוחד ועלילה מטריפה? קראתי הזויים יותר. הלו, מישהו שכח את דאגלס אדמס? אף אחד לא קרא את סיפור חייו האמיתי של פראנק זאפא?
6-10 הברקות ששוות חיוך, כל השאר היה "אההה".
אולי ציפיתי ליותר מידי בגלל ביקורות החיוביות ועכשיו אני מניחה שהמתלהבים פשוט לא ביקרו במסעדה שבסוף היקום, לא קראו על הגיאוגרפיה של סוף העולם כשבידם פלסטלינה ירוקה ולא שמעו שהבן של מל ברוקס גם כותב ספרים מצחיקים והזויים...
מה שבטוח הספר הביא בי מוטיבציה חיובית. אחרי השלב של I Don't Want to Live on This Planet Anymore...
חשבתי קצת יותר לעומק והחלטתי שאם זה מה שאנשים חושבים שמצחיק- אני חייבת לסיים לכתוב ספר כי ללא ספק אהיה מליונרית!
שיהיה ברור, הכסף הפרסום והבחורות לא ישבשו את דעתי המשובשת ממילא, המשימה לכתוב ספר שנון הזוי ומצחיק נשארה ובעינה עומדת.
ואם יהיה לי זמן גם אסיים אותו.
כרגע לפחות הורדתי כל תחרות מצד שוודיה. מצחיקים הם לא ;)
never again!

» ביקורות נוספות של דובה
» ביקורות נוספות על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם