כילדה מאוד אהבתי את הספר העברי עם העטיפה המצוירת, כשהסופר הוא "דוגלס" ואפשר לקחת את הספר לכל מקום מפני שזו חוברת דקיקה.
זה היה הספר שבנה חלק מההומור המעוות וה"אישי" שלי שגרם לי לשאול זרים שאוכלים בוטנים היכן המגבת שלהם, ולכתוב על המחברות החומות בבית הספר "בלי פאניקה" בדפוס אדום ובולט.
אפשר לומר שזו הסידרה שליוותה את ילדותי, עד שמצאתי את סדרת רייבנלופט.
מעולם לא הגעתי לחלק האחרון של הסדרה (מכל הסיבות הנכונות כמובן) ובשבוע הספר מצאתי אותו ורכשתי אותו מתוך הבטחה פנימית שאגיע אליו אם רק יבוא לי לקרוא בדיוני שוב, במצב רוח בנכון, כשלא אהיה אדם עסוק שקורא זבל רציני.
ואז קיבלתי את חמשת חומשי המדריך בספר גדול, כריכה קשה, באנגלית.
ביראת קודש פתחתי אותו, מתוך מחשבה שהאנגלית תדחה אותי או שההומור שלי כילדה שונה עכשיו ואגלה שוב שמה שראיתי בבגרותי כ"גאוני" יתגלה כדבילי.
זה לא היה המקרה הפעם! כמה בדיחות פספסה הגרסה העברית! כמה שנינות הפסדתי כי בכיתה א' לימדו אותי לקרוא רק בעברית!
וכך הגעתי גם לספר האחרון בסדרה, שמסכם ומזכיר לי שדאגלס השפיע על צעירים נוספים לכתוב, ולשתף את אלמנתו. איזה מזל שהיא גם בקטע :)
כל כך אהבתי שאני רוצה לחפש את עולם הדיסק לכל כרכיה באנגלית, מה הסיכוי שאמצא את זה ;)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
