ביקורת ספרותית על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון
ספר טוב

---

זקן בן מאה, פושע קטן, אישה ג'ינג'ית, בעל דוכן נקניקיות ופילה נוסעים באוטובוס צהוב.
נשמע כמו התחלה של בדיחה לא ממש מצחיקה, אבל החמישייה הזאת בתוספת עוד כמה טיפוסים בדרך, דווקא משעשעת למדי.
ההתחלה הייתה מייגעת קצת וכבר עלה חשש כבד בלבי שרצף ספרים גרועים שאני חווה לאחרונה לא יעצר. לשמחתי טעיתי.

זקן יוצא מחלון חדרו בבית אבות בדיוק ביום בו מלאו לו מאה שנים ומסתבך בהרפתקה גרוטסקית הכוללת גניבה, רצח, מנוסה וטיול ברחבי המחוזות הדרומיים של שבדיה בליווי אותם החברים שהזכרתי בפסקה הקודמת.
העמודים שבין לבין, בין הרפתקה להרפתקה, בין גנבה לרצח ועד הסוף הטוב, משובצים בקורות חייו של הזקן, כי הרי במאה שנים אפשר להספיק לא מעט.

הספר הזה בעיניי הוא סאטירה, מבט מגחך על מה שרק תרצו: על הזיקנה ועל ההנחה שבזקנתך אתה אמור לאכול דייסה וללכת לישון בשעה שש בערב, על המשטרה המושחטת, על שועי עולם והתנהגותם האבסורדית, על אפקט הפרפר ומה לא.

על הכריכה האחורית כתוב כי הספר מצחיק עד דמעות. פעם היחידה שצחקתי הייתה בפרקים האחרונים, אבל גיחכתי לא פעם ובזה גדולתו. משום מה הספר הזה הזכיר לי את "מלכוד 22". יוסריאן רק רצה לחיות וכולם מסביב הפריעו לו וגרמו לו להלחם, לירות ולהתנהג לפעמים כמטורף הכי שפוי בעולם. אנשים שונים ומשונים גרמו לאלאן קארלסון לפוצץ גשרים, לפתח פצצות לחצות הרים, כאשר כל רצונו היה להירגע על חוף הים עם אספקה שוטפת של אלכוהול.

בעיניי, הפרקים מעברו של אלאן היו פי כמה טובים יותר מההפתקאותיו בגיל המופלג.
אני מניחה שלא כולם יתחברו לאסיפת המאורעות הזו ויראו את הספר כגרוטסקי. עם זאת, עדיין כדאי לקרוא ולהתרשם לבד.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם